אם היו שואלים אותי אי שם בסוף שנות ה-80 של המאה העשרים, ועד היום בעצם, מי "ה"זמר שלך? התשובה בלי לעפעף: שלום. אין צורך בשם משפחה, הוא הכי משפחה שיש. מאז עברו הרבה שנים...ובשנים האחרונות מוצאת את עצמי גרופית נלהבת של "היהודים". מאלף סיבות, הם הרוקיסטים בהא הידיעה והם לא מתנצלים או מתנחמדים בגרוש על מי ומה שהם, עד הסוף. אבל גם כי הם מחזירים אותי לימים ההם של הרוק במיטבו, כשרצנו מהופעה להופעה של שלום, הוא על הבמה ואנחנו מוכנים להישרף יחד איתו - פסטיבל ערד, בניני האומה, איפה לא... אז כשהיהודים מארחים את שלום חנוך בקיסריה - זה כמעט טיפה מעבר למה שהלב יכול להכיל. וזה מ ו ש ל ם, בדיוק ככה.
So true. I bought Shalom's cassette in '86 in Jerusalem. The one with the cigarette butts. I knew he was going to be my style, rugged. I love how he gets more and more over time. I'm going on 63, and he's so good, and I can't get all the Hebrew. This style I got down.
אני מנסה לדמיין שסבא שלי זה שלום חנוך וזה לא הגיוני מה שהסבא הזה עדיין עושה על הבמה. אחד הגדולים בהסטוריה של הרוק הישראלי והמוסיקה הישראלית בכלל. הזמן זה דבר לא רלוונטי עבורו.
