המלך ליר [ב] - שלוש בנות ושוטה אחד 

תודה רבה ד״ר אונגר.

"אפילו הבדיחות התייאשו"

שעה וחצי של בריחת ממרוץ העכברים,תודה סחפת אותי והענקת לי קצת אסקפיזם בתקופה מורכבת זאת.

מצויין

הייתי מבקש להציע שנושא המחזה הוא לא חרטה בלבד, אלא חרטה על היות רתחן ,מתלהם ומשתלח. לדעתי שייקספיר מתייחס בכך לסוג מסויים של אנשים (לא רק בעלי שררה אלא גם פשוטי עם) אשר נוהגים להשתלח באנשים אחרים ולהנות מזעם צדקני שמרומם אותם, כחלק מחוסר המודעות הכללית והאטימות שלהם. המלך ליר מביע חרטה על נטייתו להשתלח באנשים אחרים בצורה מפורשת במחזה . למשל : Act I, Scene IV: “O, let me not be mad, not mad, sweet heaven! Keep me in temper; I would not be mad!”. אם זה אכן המצב, הרי שיש לנו כאן זווית פסיכולוגית מעניינת שמאירה סוג מסויים של אנשים שכולנו מכירים - אנשים בלתי נסבלים ומעצבנים אשר, בסופו של דבר נענשים על צורת ההתנהגות הגסה שלהם, כי אף אחד לא רוצה להתקרב אליהם והם מסיימים את חייהם גלמודים וממורמרים. אצל ליר העונש המוגזם מאיר בדיוק את הנקודה הזו. בכל אופן תודה על הרצאה המעולה. באופן אישי, המלך ליר הוא המחזה האהוב עלי ביותר מכל אלה שקראתי אצל שייקספיר. עדיף היה שהיו מחליפים בלימוד לבגרות את מקבת במלך ליר - הוא הרבה יותר מעניין ומעמיק לטעמי.