מרתק אך לא מפתיע. השפעת התקשורת על ילדים ובני נוער להיות אושיית רשת, לעשות מיליון ועוד מיליון. המהדורה העדכנית של הרצון לפרסום ולכבוד, בקרב הילדים והנוער של היום. האם נוכל לתעל את האנרגיות שלהם למקום טוב? ובכלל, לאן לוקחת אותנו ההתמכרות הקולקטיבית לאינטרנט ולרשתות החברתיות? פעם ילד המשיך את העסק של אביו, ואם היו לו אמביציות מיוחדות אז הוא קצת הרחיב. היום, כל העולם בכף ידו. ילדים רואים את אלה שזכו לפרסום ולתהילה, וזה מגרה. כהורים, ודאי שלא כדאי לנסות לדכא דחפים כאלה כי הם מקדמי התפתחות. מה שכן מומלץ הוא להראות לילדינו מה דרוש כדי להיות כוכב גדול. צריך רצון חזק, התמדה, סבלנות, לימוד, יצירתיות, השקעה, ועוד. בהתאם לנטיות ליבם של הילדים כדאי לקחת אותם לכל מיני חוגים, שירחיבו אופקים, יתמקצעו, ירכשו יכולות ביטוי, הבעה והתקשרות. גם אם לא יהפכו למפורסמים, זה ייפתח בהם כישורים. בנוסף, כדאי שבכלי התקשורת יראו לילדים ולנוער את מה שקורה מאחורי הקלעים, כלומר כמה מאמצים וכוחות השקיעו אלה שזכו לפרסום גדול. האם ניתן לחזות מי יהיו הכוכבים של מחר? כלומר, במה כדאי להשקיע היום כדי לזכות להערכה בשנים הקרובות? ובכן, לפי מגמת ההתפתחות הכוללת שרואים בעולם, מי שיידע לבנות קשר טוב בין אדם לאדם הוא שיגרוף את כל הקופה. למה? כי המציאות נהיית מקושרת יותר ויותר, כולם תלויים זה בזה יותר ויותר, אבל הקשרים בין אנשים זוועה. משחקי אגו מאיימים להטביע על כולנו את הסירה, וגם במערכות יחסים פרטיות האווירה לא פשוטה. בלשון המעטה. יצירת חיבור בין אנשים זה הדבר הבא. היא תדרוש לימוד של רשת הקשר האינטגרלי שיש בין כל חלקי הטבע והעתקתה אלינו, כלומר ליחסים בחברה. מי שיתמחה בכך ויצליח לבנות מערכת, תהליך, שיטה, מתודה ואמצעים לקידום החיבור, הוא שיהיה המבוקש ביותר, הידוע ביותר, המפורסם ביותר. יזכה לאהדה. בכל יצירה כמעט, ניתן לבטא את הנטייה לחיבור. ניקח למשל תוכנית בישול: אפשר להפוך אותה למסיבה עם הרבה אנשים, שכל אחד עושה משהו טעים כדי לפנק את האחרים, מביע את הרצון שלו להתקשר, להשלים. בצורה כזו האוכל המשובח שאנחנו יודעים להכין הופך ממטרה בפני עצמה לסיבה לחיבור לאחרים. במקרה כזה, מורגשת עלייה מרמת התענוג הגשמי מההישג הפרטי שלי, אל תענוג יותר פנימי, יותר רוחני. באופן כללי, ככל שמישהו יחבר בין אנשים, כך הוא עצמו ירגיש מילוי איכותי יותר, ייפתחו לו אפשרויות הנאה וריגושים בלתי מוגבלים. אכן כן, מדובר בשינוי תפיסה מהותי. האדם של מחר יתייחס למציאות מנקודת מבט של רשת קשר אינטגרלי. מאיפה זה יגיע? הרצון ליהנות שבנו כל הזמן מתפתח. מה שגרם לנו הנאה אתמול, היום כבר לא עושה את זה. גם מהפכת האינטרנט, בזמנה, הייתה תוצאה מהתפתחות רצון לקשר. היא הכניסה אל חיינו מבחר אינסופי, זמינות תמידית, אנחנו קובעים מה נראה ברגע נתון ולא לוח השידורים הטלוויזיוני, התקשורת נעשתה דו-כיוונית, אינטראקטיבית. כל אלה ועוד הביאו להתמכרות חזקה לרשת, אבל גם היא תעבור, זה עניין של התלהבות ודעיכה. כמו שפעם היו שני ערוצים בטלוויזיה, אחר כך אלף, והיום בקושי פותחים אותה, גם רשת האינטרנט של היום תמצא את עצמה זנוחה. תשעמם את הדור הבא. אנחנו נמצאים בתחילתו של עידן שבו התפתחות הרצון תדחף ילדים, נוער ומבוגרים כאחד, להתקשרות הדדית עמוקה עם הזולת ועם כל הסביבה. התקשרות שתמלא להם את הנשמה. ומכיוון שבינתיים כלי התקשורת והאינטרנט לא מספקים כזו סחורה, מתפשטים באוויר דיכאון, ייאוש, ריקנות גדולה. חסר לאנשים מילוי, ואין ממה. אז רצים אחרי עוד עוקב, עוד לייק, עוד תגובה, אבל זה לא פותר את המועקה. מה שיכול לקדם התפתחות טובה זה יצירת תוכנות, רשתות, פעילויות, פסטיבלים, מסיבות, סדנאות, שיעזרו לאנשים להתחבר אחד לשני. להתקרב, לפתוח את הלב. להתקשר זה לזה בצורה חמה. לצורך המחשת הכיוון, דמיינו משהו כמו המיזם הבא. כל בני הנוער מתאחדים, ובונים לעצמם חיים חדשים. עולם חדש. לחלוטין. עם חוקים שמתאימים לאינטגרליות ולהדדיות שבכל מערכת הטבע: אף אחד לא מזיק לאחרים, כולם משתדלים לתמוך זה בזה, להרגיש שווים, מחוברים, אפילו אוהבים. בהדרגה, נוצרת רשת של קשרים עמוקים. היא מושכת, היא ממלאת, היא מעלה את כולם מעל העולם הזה. כולם רוצים להיות בתוך הקשר החם, כל הזמן, ללא הפסק. להתעלות מגבולות התפיסה הצרה של 'אני והם', אל תפיסה מתרחבת של כולנו יחד. אנחנו. אחד. אם כלי התקשורת יסייעו לאנושות לעבור לדרגה האבולוציונית החדשה הזו, כמה שיותר מהר ובשלום, בכך הם ימלאו את תפקידם סוף סוף.
האמת שלא נחשפתי למסכים בכלל עד גיל תשע מבחירה שלי, פשוט לא עניין אותי כל כך. בגיל תשע גיליתי את משחקי המחשב והייתי אולי משחקת 15 דקות ביום במשחק חשיבה. בגיל 10 וחצי קיבלתי סמארטפון אבל זה לא שאני שיחקתי בו כל היום. גם היום שגדלתי, אני יותר משחקת כדורגל עם חברים, נפגשת עם חברות, אופה, והולכת לפעמים לשופינג. כמובן שאני כל יום בטלפון. אבל לא משהו רציני. בערך שעה וחצי ביום
