אנחנו "לקחנו" להם את המקום בטבע ... הם לא אשמים שזאת הסביבה הטבעית שלהם ... כמו בחיפה שהחזירים מחפשים אוכל כי כל אזור הטבע הולך ומצטמצם לבתים ושכונות . היעלים הם לא הבעייה , האנשים הם הבעייה ובעיקר שהם מאכילים אותם ! הם חיות בר ! מה אתם מאכילים אותם ? הם יתרגלו ויבואו תמיד למקום שהם רגילים לקבל אוכל .
@@ordusמבטיח לך שההתקרבות שלהם למוקדים עירוניים נובעת מהעובדה שמאכילים אותם. חיות בר לא מתקרבות לבני אדם בדרך כלל אלא אם האכילו אותן. במצב הטבעי חיות בר מפחדות ושומרות מרחק בטוח מאנשים ואוכלוסיה. לגבי קרטון, הם לא מבינים שזה קרטון, מבחינתם מה שמייצר אדם יכול להיות אכיל מכיוון שגם אוכל נזרק לפחים. חיות בר לא ''חושבות'' בקטגוריות של בני אדם, הן מוכוונות להישרדות בטבע...
מה שינתה בנו הקורונה? האם העולם יחזור להיות בדיוק כפי שהיה, או שצפוי לו איזה עדכון גרסה? האם התקופה הזו לימדה אותנו משהו, או כאילו לא הייתה? ואיך אפשר לדעת איזה עסקים יפלו, ולמי צפויה הצלחה? ובכן, ישבנו בבית משך תקופה כה ארוכה, עברנו תהליך לא פשוט עם בני הזוג, עם הילדים, עם המשפחה. עד היום בקושי היה לנו זמן להתראות, ופתאום מצאנו את עצמנו סגורים בין אותם קירות. למדנו להכיר מקרוב יותר האחד את השני, ועכשיו המשפחה נראית לנו קצת אחרת, הבית השתנה. בעבודה נפגוש באנשים נוספים שגם הם עברו תהליך כלשהו עם המשפחה שלהם. כל אחד יביא עמו לעבודה את ההתרשמויות שספג, וזה ישפיע על האווירה. יהיו יותר דאגות לבני המשפחה, וחלק ירגישו שגם במקום העבודה כדאי להעמיק ולחמם את הקשר. ייתכן שגם תעלה בתוכנו השאלה, לשם מה אנו באים לעבודה: כדי להתפרנס, כדי לבטא את עצמנו, כדי להוכיח לכולם מה אנחנו שווים? אפילו אם נתפקד בצורה דומה למה שהורגלנו, מדי פעם יצוצו במוחנו מחשבות כמו: רגע, בשביל מה לי זה, למה לי, האם יש בכך באמת צורך? אנחנו נתחיל להסתכל על כל צורת החיים הקודמת ממצבנו החדש, נבקר אותה ואולי נבצע בה שינויים והתאמות. במבט כולל, השינויים שמחולל בנו עידן הקורונה רחוקים מלהגיע לסופם. אגב, מדענים מדברים כבר על וירוסים נוספים שבדרך. אנו בתחילתו של תהליך התפתחותי ארוך טווח, שבו תשתנה כל הבנתנו את החיים. הבנת המרחק שבינינו, הפיזי, הפנימי, הנפשי, הרגשי; הבנת העסקים שלנו, מה אנחנו עושים, האם זה כדאי או לא; הבנת הנזקים שאנחנו מחוללים לטבע. בפנינו תהליך הבראה שלם, שבמהלכו נשדרג את היחסים בינינו, את מקומות העבודה, את החברה שבנו אנו חיים. עולם התעסוקה יעבור שינויים גדולים. הדברים החיוניים לחיים כמו מזון, בריאות וכדומה, יקבלו עדיפות גבוהה. מעבר לכך, יתפתח מאוד הקשר הווירטואלי. העתיד הוא בקשר חדש בין בני אדם, ולכן יידרשו טכנולוגיות מתקדמות להגברת תחושת הקשר מעל כל המרחקים וההבדלים. למעשה, אפשר לפתח כל תחום בתעשייה, ובתנאי שיהיה לטובת האדם. כלומר, שלא יגרום הרס לחברה האנושית או לסביבה האקולוגית. ככל שתתפתח הרגישות לזולת, יעמיק הקשר בין אנשים. מעסיקים ועובדים, כולם ישנו בהדרגה את היחס שלהם זה לזה. אולי אני מנהל גדול ואתה עובד זוטר, כך זימנו לנו בינתיים החיים. גם במשפחה יש ילדים ויש הורים, יש צעירים ויש זקנים, לכל אחד מקום ותפקיד משלו, וכולם דרושים, חשובים ואהובים. מעסיק שיצליח להביא את עובדיו לרמת התקשרות אינטגרלית כזו, יזכה לברכה גדולה. הקשר האיכותי שייווצר בתוך העסק, הארגון או החברה שלו, יהיה מותאם למגמת ההתפתחות הכללית לעבר קשר גלובלי ואינטגרלי, ולכן יבואו אליו השפעות טובות מהמערכת הגדולה שבה כולנו חלקים. בשיא התפתחותנו, כפי שמלמדת חכמת הקבלה, אנו אמורים להרגיש קשר אינטגרלי בין המוחות ובין הלבבות, חיבור עמוק במחשבות וברגשות, כאילו היינו אדם אחד. גדול, שלם ויפה. אם כן, תקופת הקורונה נועדה לקדם חשיבה חדשה. אותו דבר בטוח שלא יהיה, כי בכל אחד נעשו שינויים גדולים, שאת חלקם עוד איננו מזהים. גם אם נחזור לאותו מקום עבודה ולאותם עסקים, אנחנו עצמנו השתנינו מבפנים. בפנינו שדרוג של צורת ההסתכלות על העולם, על החברה ועל האדם, על כל היקום ועל החיים שלנו, על ההיסטוריה שעברנו ועל העתיד שמצפה לנו. מעל הכול יתחיל לרחף עתה סימן שאלה גדול: למה, בשביל מה, לאן? מן המקורות "כמו שגוף האדם מתחלק לאיברים, וכולם עומדים מדרגות על מדרגות, המיתקנות אלו על אלו, וכולן הן גוף אחד. כן העולם, כל אלו הבריות שבעולם, כולן הן איברים איברים, ועומדים אלו על אלו. וכאשר כולן תיתקנה, יהיו לגוף אחד ממש". ספר הזוהר עם פירוש "הסולם", פרשת תולדות, ג
פעם היינו חלק בלתי נפרד מהטבע, עם הזמן התרחקנו ממנו. היום מדברים על חזרה אל הטבע בכל מיני הקשרים וצורות. כדי להבין מה באמת יעשה לנו טוב, חשוב לברר מה הוציא אותנו מלכתחילה מהטבע, ואיך בדיוק. מאז ימי קדם עברנו שינויים לרוב. יצאנו מהמערות, פיתחנו חקלאות, אחר כך תעשייה, מסחר ועוד. היום אנחנו מגלים שהכוח האגואיסטי שהניע את ההתפתחות שלנו הפך עם הזמן להרסני מאוד. הגענו למצב שבו אנחנו מנצלים את הטבע ללא שום חשבון, פוגעים בכל הסביבה, מוציאים את המערכת מאיזון. מה יהיה בדור הבא לא אכפת לנו, אפילו לא מה יהיה בעוד שנה. אפשר להרוויח עוד משהו עכשיו? נפלא! כזה קצר רואי הוא האגואיזם שבנו, וההתעצמות שלו היא שהרחיקה אותנו מהטבע. במוקדם או במאוחר נצטרך להכיר בעובדה שהוא מזיק לנו עצמנו, ומוכרחים להתחיל לטפל בו. לשנות אותו. לשדרג. ואז הטבע כולו יהווה עבורנו קנה מידה. אנחנו נלמד מהטבע מה זה אומר להיות בהרמוניה עם כל הסביבה, ולפי הדוגמה הזו נכייל את היצרים שבנו, את מיתרי הנשמה. מהו בדיוק האגואיזם הצר שמוגדר גם כיצר רע? זהו כוח שדומה לגידול סרטני. הוא אוכל את כל הסביבה עד שמביא למותו שלו בתוכה. כך אנחנו בני המין האנושי מתנהגים על פני כדור הארץ. אבל, כנראה שיש בטבע איזה מנגנון מיוחד שמעורר בנו עתה את ההכרה שמוכרחים לתקן כיוון לפני שיהיה מאוחר מדי, לחזור להרמוניה. הדומם, הצומח והחי מתקיימים כמנגנון אינטגרלי, מקושר, בהשלמה הדדית שיוצרת מארג חיים הרמוני. את הצורה האינטגרלית הזו אנחנו צריכים להעתיק למערכות היחסים שיש לנו עם בני האדם האחרים, וכתוצאה מזה יבוא שינוי גם ביחס שניתן לכל הטבע הסובב. למעשה, אנחנו צריכים לבנות מעצמנו אדם חדש, אדם שיהיה מסוגל להתקשר לזולת בצורה טובה, לפי החוק של "ואהבת לרעך כמוך". כאן נצטרך להתמודד מול היצר הרע שדוחף את כל אחד ליהנות משליטה על האחר, מכך שהוא יותר ממנו, בשכל, ברגש, בכוח, בנכסים, בכל דבר ועניין. נכון, גם בעלי חיים נאבקים על מקומם בלהקה וזה טבעי, אבל באדם יש תוספת יצר הרסני. בעלי חיים שנאבקים, מבררים על ידי הקרב את מקומם בהיררכיה האבולוציונית. אין שם רגשות. האדם הוא היצור היחיד ששואב הנאה מכך שהוא מצליח להשפיל את האחר, לדכא אותו, להוכיח לו שהוא יותר. מדור לדור האגו התפתח, וכיום משחקי האגו מגיעים לרמה שבה עלולה להתפרץ מלחמת עולם גרעינית, ואף אחד לא מסוגל לעצור. עוד הבדל שכדאי להדגיש הוא שבעל החיים החזק בלהקה דואג לאלה שתחתיו, שומר שתהיה לכולם סביבה בטוחה, שכולם יסתדרו, ואף פעם הוא לא הורס שום דבר בטבע. האדם, לעומת זאת, לא רואה אף אחד ממטר, מנצל את כולם עוד ועוד, דואג רק לעצמו, הורס את החברה בשביל האינטרס הצר שלו, ועל הדרך גם את כל הטבע הסובב אותו. בשביל עוד כמה דולרים שיהפכו אותי לעשיר יותר ממך, אני מוכן להחריב את כל הסביבה. עם הדיאגנוזה של טבעו האגואיסטי של האדם, נגדיר עתה את החזרה אל הטבע הרצויה. היא מתחילה בחינוך כלל-חברתי, בבנייה משותפת של תרבות חדשה. הערך המרכזי שאותו נידרש לטפח הוא האיזון בין אדם לאדם. אמנם כולנו שונים זה מזה, אבל בהשלמה הדדית נוכל לבנות מצב של הרמוניה. אם כל אחד ישתדל בכל ליבו להשלים את האחרים, לדאוג לשלומם ולטובתם, בזה אנחנו נשתווה, כולם לכולם. בהדרגה, אנחנו נגלה בעמקי הטבע כוחות של השפעה טובה, של אהבה ושל נתינה, והם יסייעו לנו להתקדם הלאה. החיבור שייווצר בינינו ימלא את כל החללים הפנימיים שעתה מורגשים, ויחד נתעלה לדרגה גבוהה יותר של חיים. וכשיהיה בנו טבע חדש של אהבה, נדע איך להתייחס גם לדומם, לצומח ולחי, לכל הסביבה.
אסור לאכיל חיות בר צריך לעשות פינות אכלה מסודרות להם ולא כל אחד יכול לאכיל אותם צריך פחים סגורים בכל העיר וגם במלון הוא מגלל מיליונים הוא גם צריך לדאוג לטבע המדינה ועייריה צריכים לאכוף את זה ביד קשה 👮🏻♂️ זה לא משחק וזה לא מצחיק
מה שמסב אושר לבני אדם זה בעיקר בני אדם. זה העיקרון הבסיסי בקורס ללימודי אושר באוניברסיטת ייל בארה"ב - הקורס האקדמי הפופולרי ביותר בשנים האחרונות. הקורס, המבוסס על הפסיכולוגיה החיובית, טוען כי אושר תלוי פחות בגנטיקה או במזל, אלא בעיקר בנו, בני האדם. במילים פשוטות: רמת האושר נובעת מאיכות הקשרים בתוך החברה. תחושת שייכות, לכידות, סולידריות, עבודת צוות ושיתוף פעולה - הם כלים חזקים ליצירת הרגשת אושר. לעומת זאת, תחושות הפוכות כמו בדידות, תחרות ופילוג, ידכאו את שביעות רצונו של האדם אל תחתית "מד האושר". האדם יכול לחיות לבדו ביער נידח מוקף מאות עצים ולחוש מאושר, או לחיות בדירת פאר בגורד שחקים מוקף במאות שכנים ולהרגיש לא מאושר. הכול תלוי בערכים שהסביבה משדרת לאדם וביכולתו לקלוט ולספוג אותם נכון. כך גם חכמת הקבלה מלמדת: האדם הוא יצור חברתי, תוצר מהשפעת הסביבה המקיפה אותו 24/7. הוא ניזון מכלי התקשורת, מהמשפחה, מהקולגות, והם שמכוונים את חייו, מגביהים או משפילים את רוחו. כאשר כל החברה תהיה מנוהלת באופן שוויוני וברמת חיים אחידה, בלי עשירים ועניים, בלי תחרויות אגואיסטיות, וכל דאגתה תהיה כיצד לפתח את עצמה ואת ילדיה לחיים מאושרים ובטוחים, אז הפרט בחברה יהיה שמח בחלקו. השמחה אינה תנבע מקניין גשמי נוסף, מריצה מג'וב אחד לשני, ממרדף אחר בגד ממותג שמחר נשליך לפח או מניפוח הבועה הפיננסית המדומה - אלא מקניין רוחני, מהעיסוק הנשגב שבאדם: בניית רקמה אנושית-רוחנית, שבה יתגלה האושר העילאי. אולם טבענו האגואיסטי, התוקפני והתחרותי יהדוף כל מגמה לשינוי דפוסי ההתנהגות החברתית שלנו. השפעת הסביבה הנוכחית ומערכות החינוך שבה מטפחות תחרות והישגיות אישית שתבסנה במהרה גם את הסטודנטים התמימים מאוניברסיטת ייל המייחלים להיות מאושרים. ואולי זהו השיעור החשוב ביותר שיקבלו אי-פעם. אושר לא משיגים כבודדים אלא כחברה. אושר אינו מה שממלא את האדם, אלא מה שמתגלה ביחסים ההדדיים בין בני האדם. כי כמו שכותבים המקבלים, "האדם לא נברא לקנות הון ולבנות בניינים. אלא לבקש כל דבר, שיביאהו ללמוד את החכמה איך לאהוב" ("פנים מאירות ומסבירות"). לכן, אף קורס מובחר אינו ילמד כיצד להיות מאושרים, אלא במקרה הטוב יצביע על הסיבה שבגללה עדיין איננו מאושרים ועל הצורך המתבקש לשינוי המגמה. הפתרון יהיה להעביר את החברה כולה בקורס ללימודי אושר. אלא הבעיה בשלב זה, שלחברה נוח במצבה, אחרת הייתה מתאגדת ודורשת שינוי. אולם ממפח-נפש אחד למשנהו, ממשבר למשבר, מייאוש לכאב, מקורס אושר אחד לאחר - תתעורר בהדרגה בחברה כולה הכרה למצבה הנוכחי הרע. וכאן המקום להרחיב על דרך אחרת, דרך שבחרו בה יחידי סגולה, חכמי הקבלה ש"התנתקו" מהערכים הנלוזים של החברה. הם בחרו בסולם ערכים חדשים שיעודדו ביניהם יצירת קשרים הדוקים של אחדות ואהבה, ובקשרים האלה, כאמור, טמון האושר. בעיתון שהפיץ הרב אשלג בשדרות העם, הוא כתב כי "תנאי מחויב לכל אומה שתהיה מלוכדת יפה מפנימיותה, שכל היחידים שבה יהיו מהודקים זה בזה מתוך אהבה אינסטינקטיבית. ולא לבד, שכל יחיד ירגיש את אושרו באושר האומה והתנוונותו בהתנוונות האומה... שאותם בני האומה הנמצאים בהרגשה הרמונית, הם העושים את האומה, ועל פי איכותם נמדד מידת האושר של האומה" ("האומה"). מי שיבקש לראות דוגמה חיה כזו אינו יזכה לראותה. ולא כי מדובר באוטופיה, אלא כי הדרך לאושר המבוססת על אחדות העם אינה מפותחת ומוסדרת במערכות החברה ואינה מותאמת דיו לכלל בני האדם. אומנם ברוסיה הקומוניסטית ניסו לחנך לחברה מעין זו. ההתחלה הייתה מושתתת על יסוד נכון: סיפקו לכל אדם את ההכרחי לקיומו, העניקו לו ולילדיו שפע של חוגים שיפיקו את המרב להתפתחותם, ואף פצחו בתעמולה בחשיבות החברה. אבל העסק לא צלח. בלית ברירה ובתקווה לשינוי מהיר עברו הרוסים לפעול בכוח הזרוע. באדם, כמובן, לא נמצאו הכוחות להשתנות, והסוף העגום ידוע לכול. הגורם שהיה חסר בזמנו לבניית העם הרוסי מצוי בידי המקובלים. חכמת הקבלה היא השיטה המאוזנת לבניית חברה אנושית אחידה ומאושרת. היא השיטה היחידה שמלמדת את טבע האדם טרם בריאתו ועד לאחרית חייו; מלמדת את הערכים ההכרחיים לקיום מסגרת חברתית בריאה, ומפרטת צעד אחר צעד כיצד להתקשר נכון ולהפיק בתוככי האחדות כוח עליון אדיר לשינוי טבע האדם. כך ילמד האדם לא רק לשאוף לאושרו בלבד, אלא גם עבור הזולת. אז תיבנה חברה אנושית הרמונית שערבה הדדית זה לאושרו של זה. בחברה כזאת הדרך למדידת האושר תהיה פשוטה: אדם ששמחה ורגשות חיוביים פורצים מתוכו כל הזמן - מעצמו לזולת ומהזולת כלפיו - הוא אדם מאושר ושבע רצון. עצם הרגשת רצון הזולת והדחף למלאו באושר ובתענוג יתדלקו את האדם במקורות שפע בלתי נדלים שקיימים בטבע, באושר הנצחי.
לא טוב לתת ליעלים אוכל.זה עלול להרגיל אותם להיות בסביבת בני אדם במקום הפרדה ברורה כמו שהיתה עד היום.יש ליעלים רתיעה מבני אדם.כאשר מאכילים אותם הם יתרגלו לבני אדם.היעלים צריכים לאכול את הצומח,זה מעולה לתזונה מושלמת עבורם.
