אחד השירים הכי ישראלים שנכתבו והולחנו עד היום. ביצוע מושלם ומצמרר של חווה אלברשטיין הזמרת הכי איכותית בזמר העברי. ואם יורשה לי ומבלי לפגוע חלילה במבצעים אחרים: בזמר הישראלי יש שניים שהביצוע שלהם ערב לאוזן והגוי במדוייק. אלו אריק איינשטיין ז"ל ותבל"א חוה אלברשטיין.
המילים הן מילים יפות מאוד, ככל שיריו של יורם טהרלב, והקול של חוה אלברשטיין כתמיד לא מאכזב. אבל אני בעיקר מעריך את אלונה טוראל, על האומץ לתת לשיר כזה, שמילותיו מתקשרות בעיקר למלחמות ולימי זיכרון - לחן קצבי, אך עדיין מיוחד מאוד. בסופו של דבר, שילוב מנצח!
שיר מרטיט לב שאין מצב שיקרה היום.טהר לב סיפר ששמע מאלברשטיין שאחרי מלחמת יום כיפור,היא באה לבית חולים לשיר לפני פצועים והיה פצוע קשה מבודד שבקש ממנה לשיר את זה ו"שחמט" 3 פעמים.למחרת באה וכבר לא היה כי נפטר.בקשת פרידה.....לא נראה לי שהדור המעוות של היום היה מבקש שיר כזה
בתור הדור של היום אני עצוב שאני מסכים איתך.. בן 18 שאוהב מוזיקה עם מילים איכותיות ומנגינות נוגעות בלב כי אני מעריך מוזיקה.. היא פשוט אומנות.. ועצוב שהמוזיקה היום היא אפילו לא רבע אומנות היא פשוט סתם זבל
בוכה מציף מהכל ... אלונה טוראל היתה נפלאה... יהי זכרה ברוך שיר נפלא ביצוע נפלא תודה לכל העוסקים במלאכה. היום יום הזכרון ואחותי איבדה את בנה בן זוגה וילדיה איבדו.יהי זכרו של אורי ברוך. תודה חווה
אין כמו חווה כבר עשרות שנים. היא הקלאסה שבקלאסה. היא מגישה את שיריה כאילו בקלות, אך יש בהגשה זו מקצוענות ורגש עמוק. היא פשוט מבינה כל מילה וכל רמיזה ומעבירה לנו בדיוק את מה שהמשורר קיווה שנקלוט. השיר "בשביל אל הבריכות" תמיד משאיר את עיניי לחות מדמע. אגב, לדעתי, השיר הטוב ביותר של חוה הוא השיר שחיברה בעצמה על הפרידה מהוריה, שם היא כותבת בין השאר את השורה החזקה: "בדרך לצפון אני כבר לא עוצרת בקריות" חוהל'ה, את הגדולה מכולן!!! אני אוהב אותך!!!
בשביל אל הברכות וגבעת התחמושת הם השירים הטובים ביותר של אחד מגדולי המשוררים הישראלים יורם טהר לב . טהר לב משורר על זכה בכבוד אך לא בפרס ישראל שכל כך הגיע לו. כמה כאב יש בשיר הנפלא הזה,הממחיש את המחיר הכל כך כבד שאנחנו משלמים כבר למעלה מ -70 שנה על הקמת המדינה ,והגנתה.
בשביל אל הבריכות מילים: יורם טהרלב לחן: אלונה טוראל רוחות חמות נשבו בינות עצי האורן ורחש ממטרות עלה מן השדות בתוך שער ראשה הלבינה הציפורן וכף ידה קטנה הלבינה בידו. בשביל אל הבריכות פסעו שלובי ידים וכוכבים נשרו למים עם הטל ותן בודד צחק הרחק בתוך הליל והיא אמרה: אתה כל כך יפה, חייל. והיא אמרה לו: הן מחר תצא לדרך את תרמילך ארזתי שאותו תיקח לא שמתי בו מכתב, לא פרח למזכרת הן אם תזכור - תזכור, ואם תשכח - תשכח. ועת חזרו בשביל מן הבריכות עם שחר דמעות הטל נתלו גדולות על קני הסוף והוא את כף ידה אחז ביד בוטחת והיא הביטה בו מתוך מסך שקוף. והוא אמר לה: ילדתי אני אחזור עוד גם אם רחוק אלך, ליבי נשאר איתך והיא החזירה לו בלאט את הציפורן הן אם יזכור - יזכור, ואם ישכח - ישכח. והוא הלך לקרב עת החמה הנצה ולא חזר משם ימים רבים כל כך. והיא יודעת שהוא לא יחזור לנצח והיא עוד מתפללת שהוא רק שכח.
הסיפור הוא על זוג אוהבים צעיר, בחור ואהובתו. הוא נפתח בתיאור פסטורלי ואידילי של זוג צעיר בשלוות אהבתו. הם פסעו שלובי ידיים בשביל אל הבריכות, והיא אמרה לו: "אתה כל כך יפה, חייל". כאן אנו לומדים לראשונה שהבחור הוא חייל. למחרת בבוקר, עמד החייל לצאת לדרך, לחזור אל הצבא. היא מספרת לו שארזה את תרמילו. אבל היא לא השאירה לו מכתב או מזכרת כל שהיא. "הן אם תזכור - תזכור, ואם תשכח - תשכח". היא מקווה שיזכור אותה, לא בזכות מכתב או מזכרת, אלא בזכות הקשר שנוצר ביניהם, בזכות מה שהיא. נטו. ואם ישכח - ישכח. הוא הבטיח לה שהוא יחזור, ושהיכן שהוא יהיה - לבו יישאר אתה. והוא הלך לקרב ולא חזר. והיא יודעת שהוא לא יחזור לנצח. והיא מפנטזת בסוג של דמיון מודרך, שהוא סתם שכח. סיפור מקסים ועצוב של אהבה ללא תנאי, אהבה שאינה תלויה בדבר. אהבה שנגדעה במלחמה, אך נותרה בלבה של הנערה. לשיר יש ביצועים רבים, כולל של רונית אופיר במופע האחרון, שבדרך אליו נפטרה אלונה טוראל. אך זהו בראש ובראשונה שירה של חוה אלברשטיין. נאזין לחוה בשיר היפה הזה, לעילוי נשמתה ולזכרה של אלונה טוראל. רוחות חמות נשבו בינות עצי האורן ורחש ממטרות עלה מן השדות בתוך שער ראשה הלבינה הציפורן וכף ידה קטנה הלבינה בידו. בשביל אל הבריכות פסעו שלובי ידים וכוכבים נשרו למים עם הטל ותן בודד צחק הרחק בתוך הליל והיא אמרה: אתה כל כך יפה, חייל. והיא אמרה לו: הן מחר תצא לדרך את תרמילך ארזתי שאותו תיקח לא שמתי בו מכתב, לא פרח למזכרת הן אם תזכור - תזכור, ואם תשכח - תשכח. ועת חזרו בשביל מן הבריכות עם שחר דמעות הטל נתלו גדולות על קני הסוף והוא את כף ידה אחז ביד בוטחת והיא הביטה בו מתוך מסך שקוף. והוא אמר לה: ילדתי אני אחזור עוד גם אם רחוק אלך, לבי נשאר אתך והיא החזירה לו בלאט את הציפורן הן אם יזכור - יזכור, ואם ישכח - ישכח. והוא הלך לקרב עת החמה הנצה ולא חזר משם ימים רבים כל כך. והיא יודעת שהוא לא יחזור לנצח והיא עוד מתפללת שהוא רק שכח
