מילים שכל כך צרובים בנו בתקופה האחרונה ומי ייתן שנדע להתחזק במה שיש לנו ונשנה את המצב העגום הזה כוכב הלב לאן המדינה שלנו נקלעה בגלל הנהגה ששנים לא עשו דבר למען בטחונה ושמירתה של הארץ היפה שלנו
@@ev6663 גזען שפל וגם די גרוע בספרות. אין לך מספיק בקודקוד כדי להבין את השיר? תשתוק. לך לכהנא ימח שמו ותקבל חיבוק. אולי תשמע גם נאום של אחד עם שפם. אתה תאהב ממש. הוא רק מרים את היד וגם שלך תקפוץ למעלה. אולי גם תבנה תאי גזים? אני מתבייש שקיימים כמוך במדינה. אתה בכלל לא יהודי. יהדות היא אהבה. לא שנאת כולם!
@@sakra123 כולם היו שותפים ליצירת הדי אן איי, אבל הדור הראשון של המדינה החדשה עשה את זה יותר מכולם מטבע הדברים, ובדרך כלל עשה את זה גם בצורה הכי טובה, והמוזיקה הישראלית של 50 השנים הראשונות היא דוגמה מעולה לכך. המוזיקה העברית-הישראלית משופעת ביוצרים גדולים
שיר מדהים, הנובע מצירוף של נתן יונתן הרגיש לנימי הנפש, סשה ארגוב הנצחי וכמובן ההגשה הייחודית כל כך של גדולת הזמר העברי חווה אלברשטיין. שיר המנציח את ההוויה בארץ אוכלת יושביה, אך ארץ שכולנו מכורים לה-הארץ היחידה והמיוחדת שלנו. בקיצור: שיר ארץ אמתי ומקורי כל כך!
שיר ארץ חוה אלברשטיין מילים: נתן יונתן לחן: סשה ארגוב קיימים 5 ביצועים נוספים לשיר זה ארץ שיושביה היא אוכלת וזבת חלב ודבש ותכלת לפעמים גם היא עצמה גוזלת את כבשת הרש. ארץ שמתקו לה רגביה ומלוחים כבכי כל חופיה שנתנו לה אוהביה כל אשר יכלו לתת. שב החצב לבן לפרוח שם בדרך יחידי והיסמין ישיב ניחוח שדות הזמן שלה האבודים. ארץ שמתקו לה רגביה ומלוחים כבכי כל חופיה שנתנו לה אוהביה כל אשר יכלו לתת. כל אביב שבים לה סביוניה לכסות את כל קמטי פניה רוח קיץ עצב אבניה ילטף באור. שב הסתיו עם כובד ענניה לעטוף אפור את כל גניה והחורף את שמורות עיניה הבוכות יסגור. שב החצב לבן לפרוח שם בדרך יחידי והיסמין ישיב ניחוח שדות הזמן שלה האבודים שב הסתיו עם כובד ענניה...
shlomi hanna שלומי, כמה שאתה צודק! חווה אלברשטיין היא הזמרת הלאומית שלנו כל כך הרבה שנים. בוא נמליץ עליה לפרס ישראל. המייל שלי הוא ecohe@macam.ac.il צור קשר אחי!
Song a about a Country/N.Johnathan. A country which consumes its lovers, A country abundant with milk, honey & azure skies, But on occasions she is a country that robs its beggar's last sheep, A country which its dry rugs of land will sweeten her graves, But her shores are salty as much as its lovers could give her, Every spring her Savyon flowers come back, to cover all her face wrinkles, The wind of summer will caress with clear light the sadness of its stones, The autumn comes back with its heavy clouds, to cover grey all its gardens, and the winter will close her crying eyelids, The lily flower blooms white once more, far on the way, and the Jasmine will spread its fragrances in her lost fields of time.
Taken from here: lyricstranslate.com/en/%D7%A9%D7%99%D7%A8-%D7%90%D7%A8%D7%A5shir-eretz-song-land.html Song of the Land A Land which devours its inhabitants And flows with milk and honey and blueness Sometimes, even She herself can steal the lamb of the poor A Land whose dirt is sweet And whose shores are salty as weeping And which all those who love Her gave Her all that they can The white squill has bloomed once again There, on the road, all alone And the jasmine shall restore the fragrance of Her lost fields of time A Land which devours its inhabitants And flows with milk and honey and blueness Sometimes, even She herself can steal the lamb of the poor [Verse 2: Tal Hefter] Every spring, Her groundsels return to cover up the wrinkles of Her face Summer wind shall caress in the light the sadness of Her stones Autumn has returned with the heaviness of Her clouds to engulf all of Her gardens in gray And winter shall close the lids of Her weeping eyes The white squill has bloomed once again There, on the road, all alone And the jasmine shall restore the fragrance of Her lost fields of time A Land which devours its inhabitants And flows with milk and honey and blueness Sometimes, even She herself can steal the lamb of the poor lyricstranslate.com
