שאלה מהקהל למה צריך יום מיוחד לאישה ? לא קצת מוציא את העניין מהעניין להקצות להן יום כאילו הן לא שייכות לחברה באופן כללי ? זה מחטיא את המטרה לדעתי .. ראה לדוגמא ימי זיכרון ימי צום יום ללא עישון .. לאישה כל יום צריך להיות חגיגה .
נשים, תודה לאל שאתן כאן כשאישה מסתכלת בילדים שלה, הלב שלה מתרכך, מתפנה מעצמו ומתמלא בהם: "טוב להם? יש להם כל מה שהם צריכים?". זה קורה באופן אינסטינקטיבי, זו דוגמה שהוטבעה באישה כדי להמחיש איך בבוא היום היא צריכה לפתוח את הלב ולאמץ אליה במעגלים מתרחבים את עמה ומולדתה, את האנושות בכללה, את הטבע על כל מרכיביו. נראה שהיום הזה הגיע. כולם מרגישים שנכנסנו לתקופה שכולה התפרצות בוטה, מלאה כוחנות, מלווה בהמון רוח צלצולים ורוע מתנפל. עולם גברי, חסר מגע אישה. נשים, נסו להתחיל להפעיל את הדוגמה שקיבלתן מהטבע, כי הרבה מאוד מעתידנו תלוי בכן עכשיו. אולי הכול. תשתדלו לאסוף את כל הרכות, הסבלנות, ההתמדה והדאגה המוכרות לכן מהבית, ולהפנות אותן כלפי החברה, כאילו כולה מורכבת מהילדים שלכן. תכניסו קצת סדר בינינו. שבמקום לצעוק, להתנהג בחוצפה, בשתלטנות, בבריונות, נלמד לדבר זה עם זה. תורידו אותנו מהתחרות הדורסנית, תכוונו אותנו לשתף פעולה, להסתכל זה על זה בעין יפה, לדאוג אחד לשני כמו אחים במשפחה.
מי שמעוניין לצפות בסרטון על יום האישה שאינו פרוגרסיבי ואינו פמיניסטי, אבל בהחלט נאמן לערכי הליברליות: ru-vid.com/video/%D0%B2%D0%B8%D0%B4%D0%B5%D0%BE-PkuhvC3oKcw.html
אני מצטער, ממתי הפוליטיקה לא הייתה בבידור? סאטירה והומור *תמיד* היו על פוליטיקה. אתה רוצה שאני אצביע על ארץ נהדרת, וולטר, ליצני החצר, או התיאטרון היווני כדוגמה? רק בגלל שעכשיו ההומור מביע דעות שאתה נגדן לא אומר שההומור נהיה פתאום פוליטי.
@@helpy3jacki363 קשה למדוד כמה תמיכה יש לכל דבר. אם אנחנו נלך על פי תוצאות הבחירות ונניח שכל מי שהצביע לממשלה הנוכחית בעד הרפורמה וכל מי שלא הצביע הוא נגדה, אנחנו עדיין מסתכלים על פיצול שיותר קרוב ל50/50 מאשר 25/75. צא מנקודת הנחה שמעט מאוד אנשים שהצביעו לאופוזיציה מעוניינים ברפורמה, אבל שזה לחלוטין לגיטימי שאנשים שהצביעו בעד הממשלה ירגישו לא בנוח עם הרפורמה הזאת, וזה עוד יותר משנה את מאזן הקולות. אבל זה בפני עצמו לא משנה, כי זה לא העניין שאנחנו מדברים עליו. כל פיסה של סאטירה נועדה להביע את עמדת האמן. גם אם העמדה הזאת היא בניגוד מוחלט לדעת הרוב, זו עדיין התבטאות סאטירית. אני לא זוכר את שמו של הקומיקאי המדובר, זה שמשחק את מירי, אבל העובדה שאתה לא מסכים עם העמדות הפוליטיות שלו, וגם אם כל המדינה לא הייתה מסכימה איתו, לא היה משנה את העובדה שזו סאטירה וקומדיה. המחזות של אריסטופנס היוו תמונת ראי מכוערת של אתונה של זמנו, והיו סטייה חדה מהנורמה הפוליטית של התקופה, אבל זה לא משנה את זה שזו סאטירה. כמובן, יש לזכור, שיש הבדל בין סאטירה להסתה. ואתה לחלוטין יכול להסתכל על יצירה, קומית או טרגית, ולומר עליה שהיא פיסת פרופגנדה והסתה. אם זו הטענה שלך, אז זה כבר סיפור אחר, ואני אבקש ממך להסביר למה אתה חושב שמדובר בהסתה. אבל אם זו סאטירה, ואני מאמין שכונות המשורר הייתה סאטירה, אז אני לא רואה את הבעיה. סאטירה היא פוליטית. קומדיה היא פוליטית. כל דבר הוא פוליטי, אם יש יותר משני אנשים שנחשפים אליו, כי הם הולכים לראות אותו בצורה שונה, על פי הדעות שלהם. פיסת אומנות היא לא פוליטית רק עם קבוצת האנשים שמסתכלת עליה מסכימה עם הערכים שלה, או בלעה את הערכים שלה בלי לשים לב שזה מה שהיא עשתה.
נשים, תודה לאל שאתן כאן כשאישה מסתכלת בילדים שלה, הלב שלה מתרכך, מתפנה מעצמו ומתמלא בהם: "טוב להם? יש להם כל מה שהם צריכים?". זה קורה באופן אינסטינקטיבי, זו דוגמה שהוטבעה באישה כדי להמחיש איך בבוא היום היא צריכה לפתוח את הלב ולאמץ אליה במעגלים מתרחבים את עמה ומולדתה, את האנושות בכללה, את הטבע על כל מרכיביו. נראה שהיום הזה הגיע. כולם מרגישים שנכנסנו לתקופה שכולה התפרצות בוטה, מלאה כוחנות, מלווה בהמון רוח צלצולים ורוע מתנפל. עולם גברי, חסר מגע אישה. נשים, נסו להתחיל להפעיל את הדוגמה שקיבלתן מהטבע, כי הרבה מאוד מעתידנו תלוי בכן עכשיו. אולי הכול. תשתדלו לאסוף את כל הרכות, הסבלנות, ההתמדה והדאגה המוכרות לכן מהבית, ולהפנות אותן כלפי החברה, כאילו כולה מורכבת מהילדים שלכן. תכניסו קצת סדר בינינו. שבמקום לצעוק, להתנהג בחוצפה, בשתלטנות, בבריונות, נלמד לדבר זה עם זה. תורידו אותנו מהתחרות הדורסנית, תכוונו אותנו לשתף פעולה, להסתכל זה על זה בעין יפה, לדאוג אחד לשני כמו אחים במשפחה.
נשים, תודה לאל שאתן כאן כשאישה מסתכלת בילדים שלה, הלב שלה מתרכך, מתפנה מעצמו ומתמלא בהם: "טוב להם? יש להם כל מה שהם צריכים?". זה קורה באופן אינסטינקטיבי, זו דוגמה שהוטבעה באישה כדי להמחיש איך בבוא היום היא צריכה לפתוח את הלב ולאמץ אליה במעגלים מתרחבים את עמה ומולדתה, את האנושות בכללה, את הטבע על כל מרכיביו. נראה שהיום הזה הגיע. כולם מרגישים שנכנסנו לתקופה שכולה התפרצות בוטה, מלאה כוחנות, מלווה בהמון רוח צלצולים ורוע מתנפל. עולם גברי, חסר מגע אישה. נשים, נסו להתחיל להפעיל את הדוגמה שקיבלתן מהטבע, כי הרבה מאוד מעתידנו תלוי בכן עכשיו. אולי הכול. תשתדלו לאסוף את כל הרכות, הסבלנות, ההתמדה והדאגה המוכרות לכן מהבית, ולהפנות אותן כלפי החברה, כאילו כולה מורכבת מהילדים שלכן. תכניסו קצת סדר בינינו. שבמקום לצעוק, להתנהג בחוצפה, בשתלטנות, בבריונות, נלמד לדבר זה עם זה. תורידו אותנו מהתחרות הדורסנית, תכוונו אותנו לשתף פעולה, להסתכל זה על זה בעין יפה, לדאוג אחד לשני כמו אחים במשפחה.
