ואיך יוכל אדם לאבד את אמונתו בבורא כאשר מבין את הבריאה? וכי אם יכול אדם להתבונן במוטבע, וכי אין דבר בלי דבר, ובלי שדיבר אותו הבורא, משמע הכל מסודר ומסוגנן ואין חדש, הכל קיים בחוכמתו. והריי בינה זו מקרבת את האמונה כי אז מבין האדם שאין מקרה. ואין עוד מלבדו. וכי אין רצון כלל הרצון הוא בעצם הזמן (משל) וכי עד אשר יצר את החוכמה (האותיות, השפה, והספירה) לא היה זמן קיים ומכאן לא היו קיימים רצונות מלבד טבעו האינסטינקטיבי של המוטבע בהישרדות, וכי אז היה כעת וכבהמה, כי נפש , ורק כאשר התגלתה החוכמה, כאשר נגס מן הפרי עליו נאסר, נענש האדם במוות, אפילו את חיותו הקציב במספר השנים בהן יתכלה מן הטבע. אז הרצון הוא הזמן החלל הינו ההיפך מן החומר, החלל הינו ההתהוות התמידית והמשתמש בחלל הוא הנברא, על כן יש בחלל צמצום (שימוש בחלל) או התרחבות (נתינה) והאור הינו בהכל ומעל הכל ומתחת להכל וזה שמנחהנ את הכל. ואז בעצם יש את ארבעת הכיוונים בהם 3 ו9 הן הבחירות אשר ניתנו לאגם בהם יוכל או לחלל או להיכלל, ומנגד יש את הכוח המושך והכוח המצפין(הדוחף מנגד) 6 ו12 שהם חלק מן הבריאה, הם הזמן והחלל בו הזמן מתקיים. כאשר חטא האדם הראשון באכילת הידע נענש בכך שזמנו הוגבל אל תוך הסיבוב היחיד ואינו עוד בן אל מוות (שזמן וחלל 6 ו12 לא משפיעים עליו( כוחות משיחה ודחיה) לכן המספרים 7 ו8 11 ו1 הם מספרים הוליסטיים כביכול ולכן ישנם 12 שבטים, זה בעצם המחזוריות אשר מוטבעת בתוך הסיבוב אשב בו מתקיים אותו הנברא. ואז חוזר חלילה(לאולי החלל אבל בזמן עתודה, משמע מתוקן כי למד מן הסיבוב הקודם)
