מודל הוטלינג | מהדורת פוליטיקה ישראלית 

נראה לי שהבעיה של המודל זה ההנחה שבכל מקרה לקוח חייב לקנות באחת החנויות, ומצביע חייב להצביע. אין במודל התייחסות למצב שממרחק מסוים לקוח לא יקנה בכלל ומצביע ילך לים במקום להצביע (או יצביע במודע למפלגה שלא תעבור את אחוז החסימה) אם נחזור למודל, אז אם אנחנו אומרים שהרחוב באורך 100, ולקוח לא ילך יותר מ 20, אז שיווי המשקל יהיה דווקא להתרחק אחד מהשני למרחק של לפחות 40 מטרים (כל מיקום של החנויות במרחק 40 מטר אחת מהשנייה יהיה שיווי משקל) באנלוגיה של הבחירות יש משהו יותר קיצוני, כי ככול שאנשים גרים יותר בחלק הקיצוני של הרחוב הם מוכנים פחות "ללכת". זה יגרום למפלגות להתמקם בחלק היותר ויותר קיצוני וקרוב לקצה

סרטון ממש נחמד ודוגמה יפה למודל. היו לנו פה הרבה הנחות גדולות ככה שקשה להגיד שזה משקף באמת את המצב בארץ אבל זה בהחלט בכיוון. בנוגע להתפלגות, הנחנו שהיא אחידה כמו בסרטון הקודם, תוכל לעשות סרטון עם דוגמה למשל על התפלגות פעמון או כל אחת אחרת? אגב לדעתי בארץ יש לנו יותר מצב של התפלגות פעמון, במידה ומוציאים נגיד את החרדים שקשה להגיד איפה הם באמת על המפה של ימין ושמאל...

מפה יוצא, שמודל הוטלינג תואם במידת מה את גישתו של פרידריך הגל: טזה ואנטי טזה יוצרים סינתזה.

במצב ההתחלתי שהצגת, עם שתי המפלגות הבודדות, הימין והשמאל לא אמורים להתהפך? העבודה תלך לימין ותנסה להיות מאחורי הליכוד כשהיא הקרובה ביותר למצביעי השמאל וככה תיקח קולות מרכז והליכוד יעשו אותו דבר רק במעבר לשמאל?