אין פה מחלוקת בכלל שניהם מסכימים לחלוטין על מוסר ועל מעמדו המטא פיזי ההבדל היחיד הוא האם יש אלוהים שמתקף אותו והאם יש בזה צורך. אבל השאלה הזאת היא תרמנולוגית בלבד כי שניהם מתייחסים למוסר כמו לאלוהים מטא פיזי בלתי ניתן לתצפית הוא סיבת עצמו הרב מוסיף אלוהים כי זה תאולוגית(וכי זה מקור תוקף מה שאני תופס ככן חשוב) והפרופסור מתייחס למוסר כאלוהים אבל קורה לו מוסר עובדתי כי הוא אתאיסט.
ההשוואה של פרוספור אנוך בין מוסר לחוקי הלוגיקה היא השוואה שגויה. חוקי הלוגיקה הם הכרח, גם בעולם נטורליסטי חוק האי סתירה קיים. לעומת זאת, חוקי המוסר הם לא הכרח. הם קונטינגנטיים, לפחות בעולם נטורליסטי. לכן, הם מחייבים הסבר, משום שבהשקפה הנטורליסטית, אין שום דבר בלתי אפשרי ביקום שנטול מחוקים מוסריים. למעשה, מדובר ביקום סביר יותר בהינתן ההשקפה הזו, מאחר שהשקפה זו מתחילה בחלקיקים חסרי ערך, ולאחר שינויים מרחביים, מתקבלים מבנים מורכבים יותר, ועדיין חסרי ערך. בנוסף, גם עם ערכים קיימים, ציווים מוסריים עוד יותר מפתיעים בעולם נטורליסטים. ציווי מוסרי מניח סמכות העומדת מעלינו. מהי אותה הסמכות בעולם נטורליסטי? הרי אין שום דבר מעל הטבע החומרי.
הוא מאמין בישויות מוסריות שאינן חומריות. בגלל זה מיכאל תוהה במה נבדלות הישויות הללו מאלוהים? וגם אנוך אומר שהאלוהים ה'רזה' של מיכאל לא שונה מהישויות המוסריות שלו. תכלס היה קשה להבין איפה הפער אם בכלל ואם לא הכל סמנטיקה. ואחרי הכל צריך להידרש לשאלה אם יש ישויות מוסריות, למה ומנין שלאדם יש זיקה אליהם כאשר ברור שלכלב או ליתוש אין. זיקה בין אלוהים לאדם מבוארת בבראשית כי בצלם אלוקים עשה את האדם.
האם צריך לתת לטענות נורמטיביות בסיס בכדי שנפעל על פיהן? ההשוואה של פרופסור אנוך היא תקפה מהבחינה הזאת. אני חושב שיש טענות נורמטיביות שאין לנו לגביהן ספק של ממש ואשר על כן הן אינן זקוקות לבסיס או הצדקה בכדי שנפעל על פיהן. אמנם, מבחינה תאוריטית, יש עניין בחיפוש של הצדקה ובסיס אפילו אם אין ספק באמת של אותה הטענה הנורמטיבית, אבל אין זה נחוץ. בשביל שנפעל על פיהן. מבחינה פרקטית, צריך לתת לטענות נורמטיביות בסיס רק כאשר יש לנו ספק של ממש. הנה דוגמה של שתי טענות נורמטיביות, אחת שאין בה ספק של ממש ואחת שיש בה ספק של ממש. prima facie, כאשר אין שיקולים אחרים שמצטרפים, רצח הוא מעשה רע. יש ספק של ממש כאשר הבן אדם הנרצח הוא אזרח שנמצא בבניין שיש בו חיילים מצבא האויב שנגדו יש jus ad bellum, הצדקה למלחמה. מדוע אפוא, אני מסכים עם פרופסור אנוך? משום שיש טענות נורמטיביות שעליהם אין ספק. וגם אם יש לאותן הטענות הנורמטיביות בסיס או הצדקה, הן לא נחוצות בשביל שנפעל על פיהן.
אינני מבין למה מיכי לא תקף מספיק על עיקרון, מקור המוסר, היה כדאי להתעכב על כך, כי לפטור אותנו כי ככה וזה עובדתי, היא היא השאלה או אחת השאלות העיקריות הרי מקור סמכות נמצא בחיינו כל הזמן ואנחנו מיישמים אותו הלכה למעשה, אז מדוע כשאנחנו חוקרים את ההשתלשלות הזאת, נעצרים בתשובה סתומה ממשית. נכון גם להיעצר באלוהים זה כנראה סוף המחזה, אבל זאת לפחות יישות עם מאפייני סמכות, ואילו סתמיות זה פשרנות מחשבתית
האלוהים שאתה מציג הוא בסך הכל איגוד כל העובדות המוסריות, כך שאין הבדל בין להעניק לו סמכות, לבין להעניק לעובדות המוסריות סמכות. חוץ מכך, התשובה אינה "ככה", היא רחוקה משם כרחוק מזרח ממערב, התשובה היא אינטואיציה, ובתשובה הזו אני מוכרח להשתמש פעמים רבות בחיי. אין לי שום גישה לעולם החיצון מלבד האינטואיציה, גם לא ללוגיקה ואפילו לא לקיומי שלי, את כולם אני מתרץ באינטואיציה. העולם המוסרי מנותק משאר העולמות אותם אנחנו מכירים. שום עובדה בעולם או בלוגיקה אינה מחייבת אותי לחוק מוסרי כלשהו, ועמדו על כך הוגים מכל הזרמים, מקאנט עד ניטשה ובחזרה לליבוביץ', לכן אקסיומיות העולם המוסרי חייבות להיות טענות מוסריות גם הן.
בייקום שכולו תופעת חומר נטו אין מקום למוסר אלא הכל תועלתי, ואם אכן נותנים מקום משמעותי למוסר ולאינטואצייה לעשות טוב ולהתרחק מהרע גם שזה סותר שלפעמים חזיתית לתועלתיות שלנו, אין לך סימן מובהק יותר למשהו או מישהו מעבר שאינו חומר ששותף מלא לחיים שלנו פה.
באופן מוזר, הרב מיכי, בדבקותו בקאנט למעשה מפריד בין מעשה טוב למעשה מוסרי. הטוב נשפט בין היתר על פי תוצאות, ואנו בד"כ "נמחול" למישהו שעשה זאת מתוך אינטרס או רגש. המעשה המוסרי תלוי אך ורק בכוונה הטהורה לקיים את הצו הקטגורי.
@@תמיריהודאי אם עזרת לזקנה לחצות את הכביש, או שהחלטת להפסיק לעשן, כולם יסכימו שעשית דבר טוב. עם זאת, לפי קאנט לא בהכרח עשית מעשה מוסרי משום שהכוונה שלך לא נבעה מתוך תחושת חובה לצו העליון אלא מתוך רגשות חמלה ואינטרס עצמי.
1:03:29 בנקודה הזו נראה שהמחלוקת היא האם אלוהים הוא מישהו או משהו. לדומם אין אפשרות להביע כלום הוא פשוט עובדה קיימת כמו שעובדה שאסור להשפיל אנשים, אך אם אלוהים הוא מישהו כלומר בעל חיים או מקור החיים - הרי שהוא בעל הבעה ותקשורת. אני חושב שזו נקודה חשובה לציון במחלוקת בין העמדות.
בדקה 1.06:20 דוקטור דוד אומר משפטים חסרי מובן. בהקשר של קיום הערכים המוסריים והאמונה שלי בהם. מטאפיזקיה ואפיסטמולוגיה. עם הדוגמא מהר החרמון שידעתי על קיומו אבל בשביל להאמין בקיומו אני צריך לראות או לשמוע עליו. אם אתה יודע על קיומו (מטאפיזיקה) מה אתה צריך לראות אותו (אפיסטמולוגיה) בהקשר של ערכי המוסר. אם הם מחוייבים מצד עצמם ברמת ידיעה מוחלטת מה איפה נדרשת לראות אותם? ולגופו של דיון. מה המשמעות של צו מצד עצמו ? תורת האידאות של אפלטון רק עם נגיעות מוסריות? ועוד לקרוא לזה מועדון חשוב? עצוב
