@@yanivray זה רק אתה חושב שהם לא מצחיקים. אני חוזר לסרטון הזה כל איזה יומיים מאז שגיליתי עליו ואני כל פעם צוחק מזה אני אוהב את ההומור הנוסנס הסוריאליסטי הזה וזה לא לכל אחד אבל אתה סתם יוצא דפוק פה
יצירת מופת. הסיפור מספר את עצמו מאחורי המילים מאחוריי הצילום והתסריט בחלקים שהמח ממציא לעצמו בסיפורים שמאחוריי ההגדה יצירה של אמנים שקיבלו את המתנה הזו רק כדי ליצור, ללטש ולהעביר אותה הלאה להדהד בעולם כמו רחם שיכנס לנשמתו של אמן אחר שימשיך את מסע האנרגיה שלה, שיזריע אותה עוד על מנת שתוכל לגדול ולנוע בעוצמה רבה יותר היצירה ממשיכה עד אינסוף בסיפורים שנספר ושלא נספר, אלה שישמעו ואלה שלא יקשיבו, אלה שיקשיבו ואלה שלא ישמעו וכל זה רק כדי שנגלה בסוף שזה אנחנו שלא הקשבנו ואנחנו שמענו כל הזמן ונחזור חלילה לעוד מפל של אנרגיות וסיפורים עם מטרה אחת: למזג את כלל הסיפורים שסופרו ולא סופרו לאמת אחת שהיא האותנטיות שעוד חבויה בלב של כולנו אך התגלתה פה בשש דקות של הדר וחדווה הנערים החביבים יכלו להיות חבורת הומואים שמשחקים אחד עם השני ב"דמויות" רק למצוא קמצוץ של התרגשות והידלקות ביום יום הקשה והמעביד, או שחקנים שמערימים על נער בחיפושו אחר העוצמות שבגבריות שלו שיודעים שהם יכולים לדלות ממנו כל טיפה וטיפה של אנרגיה ממנו על ידי מילוי הצרכים והיצרים מלאי הרחמים העצמיים הבושה והחולשה שלו תודה, ק. י. א.
