הרצאה מעניינת. יש בעיה עם טענה כאילו איראן חזקה מישראל. אני לא מתיימר להחליף בתגובה זו את חוקרי הדירוג (הגם שפריסתו לאורך שנים לא ברורה לחלוטין, משום שחלק מהתמורות קרו לאחרונה; וגם מדוע לא מתייחסים לאותה כמות מדינות בכל קריטריון), אבל באופן מובהק ברור שעוצמת האש שיכולה להפעיל ישראל גדולה משל איראן, ואם מכניסים שיקולים ״איכותיים״ כמו לגיטימציה, אז צריך להכניס גם שיקולים כמו מוטיבציה, נקודות תורפה, מצב חברתי וכלכלי, בריתות וקשרים, אינטרסים, אבל גם מה יש להפסיד, ועוד. זה נכון גם לגבי מצרים למיטב ידיעותיי בפרטים האחרונים. בנוסף, אם מכניסים שיקולים כמו מי האויב או מי האיומים - הרי שכאן יש יותר היגיון (כי יש מחלוקת מי חזק יותר, ישראל כלפי איראן - אם כי בסייבר לדעתי ברור לכל מי שעוסק בתחום שאין מחלוקת ושישראל חזקה יותר), אבל לשם כך מדד שכזה צריך להתבטא בתור צמדים/זוגות של מדינות אויבות/יריבות או שמהוות איום, וגם שהן במרחק תקיפה, כי אם לא אז יש פה כשל: לכאורה איראן חזקה מישראל, אבל ישראל חזקה מיוון, אבל יוון לא תחת טווח האיום של איראן, וחלשה מכולן מקסיקו אבל לאף אחד אין עניין להתעסק איתה ואולי גם משאבים לעוף עד אליה, אבל ליוון יש אולי את נאטו, אבל נאטו לא תתקיף את ישראל כי ארצות הברית חזקה מנאטו - בקיצור, כמובן שאלה דוגמאות היפוטתיות אבל נועדו להמחיש את עניין הצמדים והמדדים האיכותניים. ההרצאה מעניינת כאמור, אבל לא התחברתי בכלל למילות הסיום - ראשית, מה הקשר לצד הנכון של ההיסטוריה? יש פה רמיזה למשהו רע/מרושע שעושים פה? שהרי זה הקונטקסט של הביטוי הזה. ושנית, יש למילות הסיום ניחוח פוליטי מובהק, שמאלני, אבל מבלי לפרט את הצעדים המוצעים וחסרונותיהם נטולי המענה
הניתוח מעניין ומנומק - אני גם מבין שאני די בצד שלך באופק המדיני והכלכלי אבל היה טוב יותר לקורא להישאר בצד העובדות שתומכות בניתוח העמוק כאן מבלי לסמן שום טקסט מלא או חלקי בצבע פוליטי, תודה על ניתוח מעניין שמציג מבט מקרו שופך אור לתרחישים שהיו באזורינו ועתידים להתרחש כאן
זיהית נכון את הבעיה של ההתפוררות החברתית. רק חבל שמקום לקרוא להגעה להסכמות והבנות חברתיות מתוך שיח והקשבה, אתה קורא ל"מהפכה" שמשמעותה המשך והעמקה של היריבויות החברתיות הפנימיות בישראל.
