תודה לכל מי שצופה. אני תמיד חושש לדבר על דברים מורכבים מידי, או לא ברורים מספיק. אבל בכל פעם שאני כן מדבר על משהו די מורכב או לא ברור- אני מוצא שאנשים מצליחים לעקוב ואף להעלות נקודות שלא חשבתי עליהן בעצמי. מפה לשם: הסרטון הזה.
מה יותר חשוב לדעת או לדעת שאנחנו יודעים? לא נראה לי שאחד מהם חשוב, כי אין לנו מה לעשות עם זה כלכך (יש? תגידו לי) אה ואם בעתיד נעשה סימולציות כאלה שבדיוק כמו המציאות (זאת אומרת שגם בסימולציה יהיה אפשר לעשות סימולציה) אז הסיכוי שאנחנו לא סימולציה ממש קטן כי יש אינסוף סימולציות אבל כל עוד לא עשינו סימולציה כזאת אי אפשר לדעת אגב זאת הבעיה עם מה שטופ גיק אמרו שאנחנו סימולציה כל עוד לא עשינו סימולציה כזאת אי אפשר להגיד שהתאוריה נכונה ולא בטוח שיהיה אפשר לההגיד שהיא נכונה כי למה שמישו יבנה סימולציה כזאת (תכלס יש מצב שיבנו כדי להוכיח את התאוריה או סתם כדי להשוויץ) כרגע אי אפשר לדעת שאנחנו בסימולציה אם אתם רוצים לדעת תבנו סימולציה כזאת ולא חשוב לדעת כלום אלא אם אתה רוצה לדעת כדי לעשות משהו עם הידע הזה תתקנו אותי אם אני תועה ובבקשה תגידו לי שרשמתי משהו חכם ולא סתם לחצתי על אותיות ובמקרה יצאו לי מילים #טופגיקלנצח #הדרךהקלהלנצח אולי תעשה סרטון עם טופגיק?
יש לי נקודת מחשבה קטנה עם אנחנו מוח בצנצנת וכול הדבר הוא סימולציה שנבנתה למשחק או אפילו ניסוי מדעי כול שהוא האם יהיה אפשר לאותת או אפילו לתת סימן מחוץ לסימולציה שאנחנו יודעים שזה סימולציה בהנחה שאנחנו באמת סימולציה או מוח בצנצנת ואם באמת נצליח לתת סימן האם הם יוציאו אותנו מהמשחק ויתנו לנו פרס על שגילנו על כך או ינסו ואפילו ימחקו אותנו
נושא מעניין ביותר אין כמו סוליפסיזם, דעתי היא שאין ערכים אובייקטיבים, אבל חייבים לקבוע הנחות בסיסיות כדי לא להתחרפן... לכן תערו של אוקאם נכנס פה, כלומר לבחור בהסבר הפשוט יותר לטעמנו, שהוא לא מטריקס ועולם צנצנות.
לא מדובר בסוליפסיזם, סוליפסיזפ דורש אמונה בלוגיקה כאקסיומה, בסופו של דבר דקארט הטיל ספק גם בזה וכך גם אני. למעשה, אני מרגיש שלווה, אי-האמונה בדבר מונעת ממני סבל שמקורו במחשבות סרק והזדהות איתן.
אפיסטמולוגית, אנחנו יודעים די הרבה לגבי המציאות הנתפשת. אך אונטולוגית אנחנו באמת יודעים, אולי, רק דבר אחד: "אני חושב משמע אני קיים". למרות שלדעתי המשפט הינו טאוטולוגי כך שבבסיסו נמצאת פרספוזיציה ש"אני" קיים בכלל, ולכן ניתן להטיל גם בזה ספק. יותר מעדיף "אני חושב; משמע משהו קיים". אגב, העיקרון המדובר בסוף הסרטון - למי שמעוניין לקרוא עוד - נקרא fallibilism.
אוקיי, אז נשאלת שאלה מה לגבי בינה מלאכותית? הרי לפי דקארט - "אני חושב משמע אני קיים". אבל האם אפשר להגיד שבינה מלאכותית חושבת בעצמה? והאם זה אומר שהיא קיימת? כלומר מן הסתם שהיא קיימת כחומר פיזי בעולם(שגם זה לא בהכרח נכון) אבל האם אפשר להגיד שהיא ישות עצמאית בפני עצמה שיכולה לחשוב?
למה לא? זה שהיא במחשב אולי אומר שאין לה "נשמה" (גם וויכוח גדול בפילוסופיה) אבל היא בהחלט מסוגלת לחשוב והיא גם בהחלט קיימת - כטרנזיסטורים במחשב כמו נוירונים במח.
זה גבול דק. צריך לזכור שגם אנחנו מחשב שהוא רשת נוירונים גדולה וסעופה עם תכנות אבולוציוני שיודעת על סמך המצב מהמון קולטנים להחליט מה היא מרגישה. כיום אפשר לומר שהבינה המלאכותית היא חלקית - מקבלת מצב ובלי חשיבה עצמאית מגיבה. אבל איפה עובר הקו? במבחן טיורינג? אולי מבחן יותר משוכלל שבודק את רמת הבנת הרגש של המכונה? מה שאני מנסה להגיד זה שרמת האינטיליגנציה של מכונה היא ספקטרום ולא יש/אין. אני מאמין שיחד עם עליית רמת החשיבה עולה רמת הקיום של הדמות הממוחשבת בתור אינדיבידואל.
למרות ש"אני חושב משמע אני קיים" זו נקודה טובה, אתה עצמך עלול להיות סימולציה, בינה ממוחשבת, תוכנה תבונית ברמה מסויימת שמדמה "אנשים" ובמצב כזה, גם כשאתה חושב אתה אינך ממש קיים
הכי חשוב, כנראה זה לדעת שלא יודעים כי כמה שמנסים לדעת מבינים שלא יודעים כלום אז זו המסקנא המתבקשת אלא שלא ידוע איך אפשר לדעת שלא יודעים כי איך אפשר 'לא לדעת' בלי שזה יופיע אחרי שאנחנו כן יודעים. זה שאני לא יודע מה שאין לי רצון לדעת לא בהכרח נחשב לא לדעת אני לא יודע כשאני אמור לדעת, לא לדעת באופן כללי נחשב כידע לא מושמש שאין לי צורך בו כעת ולכן לא נחשב לאי ידע. בכל אופן אין באמת הבדל בין לדעת ללא לדעת כי שניהם משמשים את האנושות במשקל שווה נכון אמנם שלדעת לכאורה שווה יותר, ידע זה כח וכו אך בו זמנית ישנם מיקרים שהידע עצמו שווה חורבן נמצא שהרווח הפוטנציאלי של הידע שווה לאי ידע.
פשוט תרגיש מה נכון לך, ותמצא שלהרגיש הכי טוב ואפילו יותר זאת המטרה פשוט בריאות הגוף והנפש התורה מבחינתי. תחקור כלפי חוץ ותצליב נקודות מבט מתי וכמה שאתה רוצה עד שתקבל עצבים ותרד לרבד הרגשי וזה לא סתם אלה הבנה, כשאתה מבין ששום דבר זה לא סתם ופיתאום קשה לך להגיע לטוב אז אתה מכבד כל פרט בדרך, ובסופו של דבר מגיע להשלמה פנימית מרגיש בטוח רגשית לעבוד עם המכונה שקיבלת, ועם הכוח הפנימי לשבור גבולות גם כלפי חוץ ולעשות מה שאני רוצה, להילחם בכל הפחדים וההתמכרויות גם בחשיבה שאני אפילו לא מודע אליהם מלחמה תמידית עד המוות מרצון להרגיש טוב, ואז אני מבין שאני חייב להיות מודע לעצמי. ואם אתה מסתכל לאחור קיבלת את המידות של הלב. התורה האמיתית תמיד נמצאת בלב, אבל אם היא גם נמצאת בראש אז היא הרבה יותר עוצמתית, כי אם המידות של הלב ניצחת את היצר שבראש בכל סיטואציה בחיים. ובסופו של דבר תורת בריאות הגוף והנפש,נלמדת על בשרינו כל החיים האלה. ה' זה הטוב המוחלט כי משם ולשם אנחנו שואפים והבסיס של הכל זה טוב.
אני אישית מאמין וזה נכון וזה גם מוצדק כי אני יכול לראות איך זה מקדם את העולם מבחינת האובולוציה האנושית, שאני יודע דברים אך ורק אם הם מוצדקים מדעית עכשיו זה נכון שאולי אני לא בהכרח יודע שאני יודע את זה ואולי הכל השליה אבל זה הדבר הכי טוב לעשות מכל מה שיש כיוון שבהצדקה מדעית למשל בדוגמה של הסוס על ההר אולי (תלוי עד כמה הסוס עומד שם משכנע) היינו יכולים לדעת שלא מדובר בסוס אמיתי ולכן כל דבר שיש לו הצדקה מדעית ניתן להגיד שאנו יודעים. אך זו ידיעה ברמה הכללית המשכנעת אך לא בהכרח לכל אינדיבידואל. כיוון שהידיעה תלויה בשלל טענות לוגיות שאנו יכולים להעלות עליהם , כלומר הדרך לדעת האם אנחנו יודעים משהו תלויה באי קיו שלנו אז זה בסופו של דבר שילוב של האי קיו שלנו וגם מדע, או שמדע זה כבר משהו שהגיע מה אי קיו שלנו? ואולי ליצורים בעלי 10000 אי קיו אין את ההבנה הזאת לפי מדע אלא משהו יותר טוב אולי גישה אחרת נניח בלי מתמטיקה אולי משהו לוגי מתקדם יותר, אפשר בכלל לדעת שיש משהו מתקדם יותר? לדעתי התשובה לשאלות האלו תתן את התשובה לכל הסרטון בעצם
בהצגת טיעון טיעון הקוגיטו הייתה טענה מעגלית. הנחת הבסיס הייתה שאתה קיים ומתוך זה גילת שאתה קיים. התייחסות לודאות בנוגע למה שידוע לנו ברמה כזאת מרוקן את המושג ודאות מתוכן.
א: אז מה שאתה אומר זה שעצם העובדה שאני לא יכול להוכיח משו, משמע שהוא נכון. אז אם כן, אותה ההוכחה עובדת הפוך. אנחנו לא חיים במטריקס כי אי אפשר להוכיח\לדעת שימציאו את המכונה הזותי... ב: בהנחה שמה שאמרתי מקודם לא נכון אז מעולה כי זה הוכחה לזה שאלוקים קיים... אתה לא יכול לדעת שהוא לא.... ג: מה זה משנה. ככה או ככה אני צריך לאכול. כי אם אני לא אוכל אני ימות. ולא אכפת לי אם אתה קורא לחיים שלי מטריקס, או מוח בקופסה עדיין אני צריך לעבוד כדי לסגור את החודש.... (מה שכן תמיד זה כיף לשמוע דעות פוסט מודרניות ולנסות לסטור אותן) אשמח מאוד אם הדרך הקלה\סתם אנשים יענו לי ויוכיחו שאני טועה
אני אישית מעדיך להיות כרגע בתוך סוג של משחק שהמשחק כש"אני" מת ואז זה כביכול מאפשר לי חיים אחרי המוות כי אם נגיד אני (מי שכותב את התגובה) שחקן במשחק וכשאמות במשחק אצא ממנו ואחיה חיים שונים לגמרי (בתור אני האמיתי מי שמשחק במשחק) ואז זה בעצם זה אומר שיש לי "חיים אחרי המוות" ואני האמתי שמשחק במשחק חי גם את החיים של המשחק וגם את החיים שלו ואז באיזשהו מובן יש לי חיים אחרי המוות אבל מה אם מי שמשחק אותי הוא מישהו שמשחק אותו ואז בעצם יש לי פוטנציאל לחיים אין סופיים (מקווה שהבנתם זה נראלי היה קצת מסובך)
8:04 שלב 1 -מאמינים ש(X) שלב 2 - (X) באמת נכון שלב 3 - אם (X) לא היה נכון לא היינו מאמינים בזה שלב 4 - אם (X) היה נכון כן היינו מאמינים בזה אבל אם הכל סימולציה, והמטרה של התרגיל המחשבתי הזה היא להוכיח שלא הכל סימולציה ואנחנו אמיתים, אז איך אנחנו אמורים לדעת אם (X) אמת או שקר? אם יש על ההר סימולציה של סוס, שזז ואוכל דשא, ממש כמו שסוס עושה - אז הוא קיים ו(X) זה אמת? אם כל ה"חיים" שלי הם סימולציה אני לא אכיר שום דבר אחר, בשבילי זה תמיד אמת.. אז איך זה עובד?
אני יודע שאנחנו קיימים בוודאות גמורה, מכיוון שאם נסתכל על כל מה שאנשות השיגה, לי כאדם אחד עם מוח יחסית מוגבל לא היתה אפשרות להגיע לידע הזה ואין שום מצב שהייתי מגיע לאותן מסקנות ופיתוחים תבוניים כמו שכל האנושות יחד הגיעה, לכן בהכרח אני לא לבד והאנשים מסביבי אמיתיים מספיק בשביל שאצביע על כך. בוא ניקח דוגמא את תאוריית כדור הארץ השטוח, עד שלא היו חוקרים ומוודאים זאת הייתי טוען שכדור הארץ הוא שטוח ולא היה עולה בדעתי בכלל שהוא עגול, נניח והייתי חי בסימולציה שהמוח שלי יוצר אז בסימולציה כזאת כדור הארץ בוודאות היה שטוח כיוון שלא היתה לי שום אופציה לחשוב על כך שכדור הארץ הוא עגול(ספציפית אני ורוב האוכלסיה כי גליליאו לדוגמא כן חשב על זה) ומכיוון שהשגת הידע הזה מצריך מישהו שיחשוב בצורה אחרת ממני ובפרט יחקור ויגלה דברים מיוחדים על העולם שאין שום סיכוי שהיינו ממציאים זאת בכוחות עצמנו אפשר לדעת בוודאות שבגלל שכדור הארץ דווקא כן עגול, אנחנו בהכרח לא חיים מפרי הדמיון של עצמנו. ישנם מלא מנגנונים מורכבים בעולם שלנו חלקם אנחנו יכולים ללמוד ולהבין כיצד הם עובדים וחלקם לא ונדרש מחקר, מה שכן בגלל שיש דברים שאנחנו לא יודעים איך הם עובדים וגם דברים שאנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים איך הם עובדים בוודאות אנחנו לא בסימולציה שנוצרה מהדמיון של עצמנו. מה שמותיר את האופציה שאנחנו בסימולציה של מישהו שיש לו את ההשגות(ידע שאנחנו עדיין חוקרים לנו להנאתנו בעולם) שמשחק איתנו ושם את כולנו במטריקס, אני הייתי קורא לו אלוהים אבל יש לי מלא סיבות לא להאמין שהוא קיים..
היי דוראן. בדיוק סיימתי לקרוא את הספר ארץ חדשה של אקהארט טולה ושם הוא טוען שדקארט גילה את האשליה לקיום כאשר טען אני חושב משמע אני קיים. החשיבה היא אשליה של הקיום, היא ביטוי של האגו שמרבית בני האדם לכודים לו עד כדי כך שהם מאמינים ויודעים שהוא הדבר האמיתי. לדברי אקהארט ההוויה הוא העצמי האמיתי של כל בני האדם והוא משותף לכולם, גם לצמחים ולחפצים דוממים. הוא חוקר את הנושא לעומק בספר שלו ארץ חדשה ובספר כוחו של הרגע הזה ממליץ לקרוא ולראות עוד צד של המטבע. בנוסף לכך ראיתי עכשיו את הסדרה the midnight gospel ואני ממליץ בחום לראות, הסדרה דנה על השאלות המורכבות של החיים ויש לה אנימציה ברמה של ריק ומורטי על סטרואידים
זה לא משנה אם זה מוח בצנצנת או שזה סתם אטומים בתכלס אנחנו כן צופים בך השאלה היא באיזה צורה כי אנחנו קולטים מידע ממך זה לא משנה אם זה אותות חשמליים סימולציה או משהו כזה המידע נקלט לתוך המודעות (אני יודע שאני מסביר את עצמי בצורה גרועה...)
כן אפשר להניח שזה נכון ולהחשיב את זה כ"ידיעה", אבל אי אפשר להוכיח את אמיתות קיומם של אחרים. תחשוב על מה אם זה סוג של חלום, רק יותר איכותי. כמו שקורה ברוב החלומות שלנו, בהם אין לנו מושג שאנחנו רק חולמים והישויות שאנו רואים לא באמת קיימים.
@@danyapanya5089 אצטרך לחשוב קצת יותר כדי להגדיר, אבל בנתיים קבל הגדרה צולעת לאיך שאני רואה מהו "קיום" (תלוי בהקשר). מבחינה אפיסטמולוגית, ישות קיימת היא כזאת שיש לספקן אינטראקציה איתה, כך שמהימנות האינטראקציה הינה מספקת להצדקת החשבת האמונה כידיעה (כרגע המתודולוגיה הטובה ביותר הידוע לנו להצדקה כזו היא השיטה המדעית). מבחינה אונטולוגית, יישות קיימת היא כזאת שנמצאת בצורה כלשהיא במציאות המטאפיזית האובייקטיבית, חיצונית לתודעה הסובייקטיבית של הספקן.
@@AdamAlbilya1 נכון אבל יש גם את השאלה האם בן אדם באמת קיים אם הוא רק מאטומים וגם האם אנחנו חייבים לקבל מידע מבחוץ כי יש לנו הסקת מסקנות אז האם זה מדיע מתכנו והאם רק כשהמידע נמצא במודעות הוא נחשב שלנו כי מה זה בעצם המושג הזה "אני" יכול להיות שאין שום דבר נכון ממה שאנחנו יודעים אבל זה תמיד תלוי באיזה רובד מסתכלים על דברים בשביל להתקדם בחיים צריך להסתכל הרבה על הרובד הפשוט אבל בשביל לחיות "נכון" חשוב להסתכל גם לעומק
בתכלס יש תאוריה שאנחנו חלק ממשחק מחשב ולא מוח בצנצנת ככה שמה שאתה חושב נובע ממה שהמפתחים מגדירים לנו להגיד בתוך המוח שלנו והמחשבות שאנחנו שומעים הן בסך הכל מה שהמפתחים הגדירו ולא באמת מחשבה אמיתית משמע אנחנו לא באמת קיימים כי אנחנו לא באמת חושבים
אני לא עיוור אך אני בספק רב מאוד אם עיוור מלידה מסוגל לדמיין צבעים, האם הם לא קיימים? תלוי באקסיומה. אני מניח שניתן לדמיין רק את מה שמוחנו מסוגל לתפוס.
שתי דרכים למי שמפריע המודעות של יוטיוב אפשר לערוך בהגדרות של יוטיוב מאיזה תחום יופיע המודעות למשל על כלכלה וניהול עסקים וגם אפשר לבטל דרך שניה תורידו יוטיוב בלי פרסומות עובד יופי ובחינם
אבל בקטע עם הסוס על ההר. שאנחנו חושבים שיש סוס על ההר אבל בעצם יש פסל של סוס. האמונה - אנחנו מאמינים שיש סוס על ההר. הנכונות - זה לא נכון, אין באמת סוס על ההר. ההצדקות - ראינו שיש סוס על ההר. אין פה שום בעיה, כי זה לא נכון, אז אנחנו לא יודעים את זה.
עוד נקודה אפשרית לדיון היא עקרון ההפרכה של קרל פופר - אנחנו לא יכולים לדעת שמשהו נכון, אבל אנחנו כן יכולים לדעת שמשהו איננו נכון. לדוגמא, ברגע זה אני יודע שאני לא חווה נפילה חופשית. אנחנו לא יודעים בוודאות את כל חוקי הפיזיקה במערכת שאנחנו חווים בהכרתינו, אבל אנחנו כן יודעים על מערכות חוקים שגויות. על כן אולי השאלה האמיתית היא "מה אנחנו לא יודעים" במקום "מה אנחנו יודעים".
זה באמת נושא מסובך. אבל לפי דעתי אין דרך להיות בטוחים שאנחנו צודקים, כי זה סך הכול יוביל אותנו לטעויות לוגיות. אבל, אנחנו יכולים לדעת ב99% על פי הבנות וטעויות לוגיות בנושא שאנחנו צודקים. אגב, אני לא חושב שאם אנחנו חושבים אנחנו קיימים. כי חלק מהבעייה היא *שאי אפשר לדעת* אם לחשוב שווה קיים. בסופו של דבר, אני חושב שברמה מסויימת עדיף פשוט לא לחשוב על זה, כי זה לא יוביל אותך לשום מקום מעשי ויעיל. בסופו של דבר המציאות מוכיחה ב99% שיש בה היגיון ושזה לא משנה.
לא יודע אם ראית ווסטוורלד, אבל בעונה השלישית מייב (אחת הדמויות שם) יודעת שהיא בסימולציה ואף מצליחה לדעת היכן פיזית ממוקם הסימולטור, זה מעניין לאור מה שאמרת כאן, האם יש באמת יכולת לדעת מתוך הסימולציה? או שחייבים לצאת החוצה כדי לדעת? נושא מרתק בעיני
למה אם אני חושב על הסיטואציה הזאתי -שאני קיים או לא- הופכת אותי לקיים? אם זה בגלל שאני חושב על זה, אז אני חושב בשביל עצמי, ולכן רק אני יכול לעשות את זה, אזי אני קיים,- אז באותה מידה אני יכול גם לעשות משהו, הרי אני עושה אותו בעצמי אזי אני קיים. ומצד שני- מי אמר שלא 'חושבים בשבילי'. למה צריך להיות 'נפש חושבת'?
פילוסוף ששכחתי את שמו אמר בעבר שכרגע ההסתברות שאנחנו בתוך סימולציה היא שואפת ל0.0%, אך ביום בו ניצור בעצמנו סימולציה ובתוך הסימולציה הזאת ייצרו עוד סימולציה, ההסתברות הזאת תשאף ל100.00%
השאלה היא האם זה באמת משנה אם אני מוח בצנצנת או לא? נניח לדוגמה שאני כן בתוך סימולציה ללא ידעתי כלומר זוהי המציאות שאני מכיר ובשבילי היא הכי מציאותית שיש. אני יודע שאני חווה את הדברים שאני חווה והם בעלי אותה משמעות בשבילי גם אם זו סימולציה וגם אם לא. עכשיו ההנחה היא שאם אני בתוך סימולציה כלומר ישנה האפשרות תמיד שכל הדברים שאני חווה מתוכנתים ומטוסרטים מראש אבל לי זו לא החוויה אולי לאנשים סביבי או שמה צריך לקרוא להם תוכנות הם אלו שלא חווים חוויות. אבל בשבילי ברגעי ההתייקמות אני כן חוווה חוויות ומה שגורם לדבר להיות אמיתי זה החוויה ממנו אז הדבר הכי אמיתי שאני מכיר זו הסימולציה לכן מנקודת המבט שלי זו המציאות בלי ידיעתי שזו סימולציה.
מה אם אנחנו תסריט שמרגיש דברים וגורם לנו לחשוב כיאילו אנחנו חושבים למרות שזה יהיה מפגר כי צריך כוח מחשוב מאוד חזק כדאי להריץ אותנו אבל זה מריץ רק תאיזור הקרוב אלינו או את כל היקום
במהלך כל הסרטון הציקה לי ידיעה על הפערים בין אדם לאדם, ושהיא מתנגשת לפחות באחד מהמעגלים שתיארת, המאתגר אותנו במחשבה שכולנו במטריקס אחד גדול. המטריקס הוא למעשה מימד בו חל סט מסוים של חוקים הזהים לכולם, כמו גרביטציה לדוגמא, אין ישות הנמצאת במטריקס שלא פועלת עליה גרביטציה. רוצה לומר, בסימולציה הכוללת, אנחנו מוזנים באותם גירויים הגורמים לנו לעבד את אותם נתונים כמו מכונה משומנת, כמו בדוגמת הסוס על ההר, כל אדם שיראה את הצללית, יסיק שמדובר בסוס, ולא בכבש נגיד. מוחות בריאים בצנצנת המוזנים בנתונים זהים יסיקו מסקנות זהות. הפער מגיע באופן קליטת הנתונים, כמו צבע, או צליל. כל עין אינדיבידואלית קולטת נתונים ביעילות שונה בין אדם לאדם, או אפילו באותו האדם, כמו אצלי, שבעת עצימת עיניים לסירוגין, בעין אחת מתקבלת תמונה מעט צהובה יותר, ובעין השניה תמונה מעט כחולה יותר. זה מתאפשר מכיוון שבכל עין קולטנים של צבעי אדום, ירוק וכחול, בכמות מסויימת פר צבע, אך ה"חומרה" בעין לא זהה בכל עין, היחס בין כמות הקולטנים משתנה מאדם לאדם. אנחנו מחונכים מגיל קטן שצבע מסוים נקרא אדום, אך האדום שאני רואה אינו בהכרח אותו האדום שאתה רואה (מסיבה זהה דרך אגב, ניתן להסביר את התופעה של עיוורון צבעים חלקי). עדות פשוטה לכך היא הבדלה דקה בין גוונים, במחקרים שבוצעו בנושא, העמידו אדם מול תמונה בה מספר צורות באותו הצבע, כשרק צורה אחת היא בעלת גוון אחר. בתוצאות המחקר נמצא שלא כל אדם יכול לזהות את הגוון השונה בכל אפשרות הניתנת לו. איפה זה מתחבר לנושא שלנו? במימד בו על כל הישויות חל סט חוקים באותם נתונים בצורת גירוי חשמלי, על כל הישויות לעבד את הנתונים ללא דופי, מכיוון שהם אינם תלויים ביכולת פענוח אישית. גירוי חשמלי זהה יביא לעיבוד נתונים זהה, אך מכיוון שנתונים זהים מביאים לעיבוד נתונים שאינו זהה, והוא תלוי ביכולת האישית של אינדיבידואל, הנתונים הללו אינם מוזנים אלי בצורת גירוי חשמלי. לכן, אנחנו כולנו לא כלואים בתוך מטריקס המזין אותנו בסט של חוקים שהוא קבוע. כמובן שאיני יכול לדעת שאיני מח בצנצנת, אבל אני יודע, או לפחות חושב שאני יודע, שכולנו לא מוחות בצנצנות המוזנות נתונים בתוך מטריקס הכולא את כולנו ביחד. כך או כך, נהינתי ממש מהסרטון הזה, ויהיה מגניב אם תיצור עוד תוכן בסגנון כזה של mind-fuck.
