Geuss says in his example about the running of the steel mill that "Marx has various suggestions about how you might prevent the police functioning in the steel mill from becoming alienated". Where does Marx go into such different forms of governance?
Refer to the concept of alienation, I do not think it has a clear and efficient logic. For example, it was mentioned that someone producing the gloves has an alienation for competing with other guys ,but as everyone knows, even without producing , the competition always exist in each direction of human society.So does it real necessary for us to use such a notion “alienation” for describing some phenomenon? I think it is a little far-fetched.
- אם נלך עוד פעם לענייני המשפחה והשינוי בין המשפחה לאזרחים, במשפחה אני לא פועל כלכלית כדי למקסם את המצב הכלכלי שלי על חשבון השמפחה, בעוד שבעולם האזרחים, אני בהחלט פועל כדי למקסם את רווחי על חשבון האחרים, ולכן אני פועל קשה יותר. לכן בשוק חופשי ככמעט פתוח לחלוטין, הגל טוען שאין צורך בשום התערבות כי השוק הזה משמר את עצמו. כלומר למרות שכל אחד חוזב על התחת של עצמו, פועל למענו, מקדש את האינטרסים שלו, ופועל באנוכיות, נגיע בסופו של דבר למטרות נעלות, זאת מכיוון שבחברה כזאת יש מקסימום של יצרנות, רצון לשינוי, והצדק פועל, זאת על פי אדם סמיז. הגל נותן טיעון מטומטם, שבחברה כזאת החוקים הכלכליים יהפכו לאלוהיים ואובייקטיבים, לכן בעקבות כך האדם יחווה ניכור מהחוקים הללו, כי לא יהיה לו שום קשראיתם. לדוגמא בחברה כזאת יהיהו הרבה חוקים בירוקרטיים, והרבה חוקים טיפשיים, כדי לשמור על הסדר השמרני. לכן גם אם נגיע בחברה כזאת למטרות נעלות, ולטובת הכלל, זה יהיה בדרך לא טובה. שנית הגל טוען, בניגוד לסמיז, שהשיטה אינה יציבה, זאת מכיוון שככל הנראה שבחברה כזאת יהיו פערי מעמדות כל כך גדולים, שיחולו מרידות, וכבר לא יהיו קונים בשווקים, ופשוט נגיע למצב של עבדות, לא יותר ולא פחות, ולכן החברה תקרוס. אני חושב שזה פשוט תירוצים טיפשיים של הגל המוגבל הזה, וגם אם יקרה דבר כזה, אחריות העניים לפעול ולהיות כמו החזקים, ולא להתנגד להם. - כאן מכניס הגל את הפיתרון שלו לבעיה הזאת של הכלכלה החופשית, נדרשת יצירה של מדינה, שתהיה נפרדת מהכלכלה ומהעם, ומטרת תהיה לפקח על הכלכלה ותהיה לה לגיטימציה לבצע שינויים כלכליים, כדי שהכלכלה לא תקרוס. לכן יש למדינה 3 מאפיינים: 1) כוחה של המדינה נובע מתוך הכוח של העם עצמו, כלומר העם מחליט לוותר על כוחיו, וכל וויתור מושאל למלך/מנהיג שמפקח על העם. מתוך כך המדינה היא גוף נפרד מהעם והכלכלה, ומטרת התערבות, צמצום האנרכיה, וצמצום פערי המעמדות. 2) מדינה צריכה ליצור מעין אוניברסליות בשיח של התושבים. כלומר, ליצור רעיון לאומי או רעיון דתי, כמו המיתוס של אפלטון, כדי שיקשר את העם וכדי שהעם לא תמיד ירגיש שהוא במרוץ עכברים אנוכי בכלכלה. כלומר יש איזהשהי כור היתוך בין כל האנשים, כדי שהאנשים ירגישו שייכות מסוימת, ולכן יהיה להם חשוב לא לפגוע אחד בשני, ולא יהיה ניכור ביניהים. לכן גם אם יש פוליטקאי בפרלמנט, מטרתו תהיה לא למקסם את עצמו, אלא למקסם את טובת המדינה. 3) המדינה צריכה צידוק כלשהו, תיקוף, כמו התיקופים למדינת היהודים, בלי תיקוף אין לה קיום. לכן נוצרו הרעיונות הלאומיים, בלי רעיון לאומי שמקשר את בני האדם, האדם לא ירגיש שייכות, וכמו בשבטים הערביים, לא ישמור על החוק, המדינה צריכה לייצג רעיון עליון. לכן בסופו של דבר אני מרגיש פחות ניכור מהמדינה, אני מתפייס עם המדינה, נוח לי איתה, ואני רואה גם את טובת הכלל כחשובה.
- עכשיו אנחנו עוברים למארקס ולמה שיש לו להגיד על האנליזה לעיל של הגל. קודם כל מרקס בוחל בפרהסופוזיציה של הגל, שהאדם אנוכי מטבעו, שזה כמובן לא מתיישב עם התורה הגנטית של ריצ'רד דוקינס. שנית כל, טוען מארקס, שהמדינה היא לא כל כך נפרדת מהעם, והיא תלויה בשיטה הכלכלית שנעשת בעם, לכן להגיד שהמדינה היא נפרדת לחלוטין זה טיפשות. מארקס מתוך הסלידה שלו מדיכוטומיה קלאסית, מבטל את הניתוק בין הכלכלה למדינה, וכאילו המדינה היא המתערבת, זה לא נכון לדעתו, כפי שאמרתי בהתחלה. לדעתו אותם ערכים אוניברסלים שהמדינה כופה על אזרחיה, בהכרח תלויים בעם ובכלכלה, הם לא תורה מסיני, הם נובעים מתוך העם וההיסטוריה. ואם לדוגמא העם הוא ביביסטי מטומטם שתומך בשוק חופשי, ככל הנראה שהמלך שיצא מהעם, יבטא מעט מהמנטליות הביסטית וחוקיו יהיו ביביסטיים. הוא לא יכול לתת לעם בעל היטוריה יהודית טהורה, חוק שבו הם ילכו להתפלל כל יום ראשון בכנסיה, זה לא יתכן. לכן בסופו של דבר הערכים והחוקים אינם אונירסלים, הם יחסיים להתנהגות העם. מארקס טוען גם שהיצירה של רעיון לאומי/דתי, כדי לצמצם ניכור ולהגביר שייכות הוא בעייתי. ואסביר את עמדתו באמצעות דוגמא, כאשר שוטר בא ומרביץ לי, איך אני מתגבר על הניכור שאני עובר עכשיו? התשובה ההגליאנית היא שהשוטר יתן לי טיעון משכנע, שאני חלק מהעם היהודי, ולכן עלי לשמור על ההחוק הנעלה, ולכן מוטב שהשוטר ירביץ לי. זה תשובה מטומטמת על פי מארקס במיוחד שהאדם על פי מארקס הוא יישות לא רציונלית. לכן מארקס טוען שבשביל להתגבר על הניכור, אני צריך לפעול, לשנות את המצב המדיני שבו יש לגיטימיות לשוטר להרביץ לי. כלומר, אני צריך לעשות מהפכה ולשנות לגמרי את הלגיטמיות של השוטר להרביץ לי. הרעיון הזה של הגלצ של יצירת מדינה אבסולוטית נפרדת היא בדיוק הניכור האולטימטיבי, שלו באמת ניתן להתגבר עליו, לכן המדינה צריכה להיות ממש משויכת לעם, ולא אוניברסלית מוחלטת כמו האל. כפי שראינו בפרק השלישי עם הניכור הדתי, אני מתנכר מהאל כי אני לא מבין כבר את רצונותיו, לכן אני מתנכר מהמשטרה כי אני לא מבין את רצונותיה, ואני מרגיש שחבל היה שוויתרתי על כוחי למען המשטרה. מרקס מבטא כאן רעיונות אנרכיסטיים במיוחד. - מארקס למרות היותו אוטופיאניסט לא טוען שניתן לשעת מהי באמת הטוב שבמדינות האפשריות, העם הטוב ביותר, זה כמעט בלתי אפשרי, מה שכן אפשר זה להשתמש בעיקרון ההפרכה של קרל פופר, ולתקוף את המשטרים הקיימים, ולחפש בעיות וחוסר עקביות בהם, כך נחדד, ונשמיט משטרים עד שנגיע מתוך התקפיות למשטר הטוב שבמשטרים. - אני לא מבין את מארקס ואת המחשבות האנרכיסטיות שלו, חדלתי מלהבין אותם באמת. הוא רוצה כדי, לחסל את הניכור בעם, להחזיר את הכוחות לעם, באופן דמוקרטי. כלומר, במקום כמו הגל, שיהיה מדינה חיצונית והיא תיצור מוסד שנקרא משטרה והוא יהיה חיצוני ומנוכר ממני. המשטרה תהיה חלק ממני, חלק מהעם שלי, והיא תתבצע על ידי האזרחים. אחי זה בדיוק מה שקורה אבל, המשטרה הם האזרחים, אולי פשוט בעבר השוטרים חיו באופן מאוד מרוחק מהעם, כמו שומרי העם של המדינה של אפלטון, ולכן נוצר ריחוק. לכן מארקס רוצה שהשוטרים יהיו יותר כמו השוטרים בארץ ישראל, שהם חיים בינינו. למה מארקס כל כך מפחד מניכור, הניכור הקיצוני ביותר לדעתי הוא הניכור מתוך ההתמקצעות, אבל ניכור בין אזרח למדינה כמעט ולא מתקיים, לפחות בזמנים שלנו. אולי אני לא מבין את המדינות באמצע המאה ה19, אולי שם הניכור היה באמת קיצוני וזה היה מצחיק כבר. כלומר הבעיה במוסד המשטרה לדוגמא, הוא שהכוח נמצא בסטרוקטורה חברתית, זה כאילו הבעיה, שיש מוסד, שיש ארגון. הרעיון הזה כמו בדוגמא עם המפעל, של פועלים שהם גם שומרים, יגרום בהכרח לזלזול בחוק, צחוקים, וחוסר משמעת לדעתי. הבנתי קצת יותר את הכוונה, אם אני וחבר שלי רבים מכות במפעל, אנחנו יכולים ללכת לבית משפט חיצוני ולהסתדר שם, אבל הבית משםט החיצוני, לא רוצה בטובתנו, מנוכר מאיתנו, זר לנו, ונצטרך לשלם סתם כספים רבים על מריבה שטותית. לעומת זאת, אם היינו הולכים לבית המשפט של המפעל שאנחנו עובדים בו, כי הוא ממש כמו מדינה קטנה, השופטים לא יהיו זרים לי, החוויה תהיה מרגיעה יותר, והמשפט יהיה מהיר יותר, ולא נצטרך לשלם כמעט בכלל כסף. כלומר, מארקס האנריכסט טוען שאנחנו צריכים לקחת קצת מהכוח של ההמדינה, לטובת כוחם של האנשים, כי הוא מאמין שאנשים יכולים להסתדר לבד, בתכלס אבל זה מתנגד לתפיסה הקומוניסטית שלו, שדורשת להביא למדינה כוח. אבל אולי הקומוניזם שלו הוא אנרכיזם, והוא פשוט יצירה של מוסדות שבהם יש כמעט הכל ואנשים חיים לטובת הכלל על ידי שינוי התפיסה שלהם את העולם, ועל ידי מערך סוציאוקנומי חדש, ויצירת שוויון.
-הניכור החזק ביותר מתבטא בין מעמד הבורגנים למעמד הפועלים, עברתי על זה מעט בפרק השני וכעת אחזור על זה: * ניכור מהמוצר - בגלל ההתמקצעות שלי ובגלל שהמוצר לבסוף לא שייך לי, אני מרגיש ניכור מהמוצר עצמו. זו תופעה ידועה במפעלים במאה ה19, וזאת בניגוד לאמנים וליצרנים היחידים שהתאפיינו במאה ה18 שהיה להם קשר הדוק למוצריהם, גם בגלל שיצרו אותו כמעט לבד, וגם בגלל שהם היו הקפיטלים של עצמם, לא היה קפיטליזם, היה מעין כל אדם לעצמו יוצר לעצמו את הכל. אבל כמובן בגלל שרצון הזה לקניה, והרצון ליצור עוד ועוד דברים כדי לספק את העם הרעב, אנו חייבים להתמקצע. * ניכור מהיצור - בימי הביניים וברנסאנס, אני בתור פועל, הייתי אחראי כמעט על כל תהליך הייצור, הייתי קובע מתי לעבוד, מתי לקחת הפסקה, ואיך המוצר יראה, ואיך לעבוד עליו. גם אם הייתי מביא עובדים, הם היו מאוד מעורבים בפיתוח. אולם, במאה ה19 עם המפעלים וההתמקצעות, הפועל מנוכר כמעט לגמרי מייצור, הוא עושה פעולה אחת חוזרת ונשנית ורוצה למות. הוא חייב לבקש ללכת לשירותים, וההפסקות שלו נקבעות על פי הקפיטל. * ניכור הפועלים בינם לבין עצמם - כאן יש שלושה סוגי ניכור, הניכור הראשון הוא שבגלל ההתמקצעות אני לא מסוגל ליצור מערכות יחסים עם העובדים, אני כמעט לא זז ממקומי, ממשרדי, והכל הופך להיות ממוקצע ומאוד פורמלי. הניכור השני הוא שבגלל שתחרות בין הפועלים להשגת המשרה הטובה ביותר, תמיד יהיה ניכור בין הפועלים האחרים, כי הפועלים האחרים יראו לי כאויבים רשעים, כאנשים שאם לא אשמור על מקומי יכולים לחטוף את משרתי, ולקפיטל לא אכפת ממני. הניכור השלישי הוא בין הקפיטלים, הם שונאים אחד את השני, ויעשו הכל כדי להרוס מפעלים של האחר ואת הייצור של האחר. זה הבחנה מטומטמת של מארקס תחרות זה דבר מעולה. הקפיטלים וזו סתם הערה הם כמו מוכרי סמים, כי הם ינסו ליגרום לאדם להרגיש רע ולא מאושר אם אין לא את המוצר שלהם ובכך להתמכר. * הניכור האחרון הוא הניכור האולטימטיבי כאשר כל הניכורים פועלים יחדיו. גויס ימשיך בפרק הבא ויפתח את הניכור הרביעי.
5/8 is much better...but i would like a full series......I'm trying to convince myself Marx wasn't a self loathing, pitiful individual feeling sorry for himself....Instead of actually doing anything, he just formed a plan to complain and self pity
